ז – המורה

אחריות גדולה מוטלת על מורי ישראל. עתידו הרוחני של עם ישראל תלוי בהם. ובעצם עתיד העולם כולו תלוי בהם, שהרי ישראל בעמים כמו הלב באיברים. על כן צריכים המורים לעשות את מלאכתם נאמנה, להתחיל את השיעור בזמן, ולא לצאת לענייניהם באמצע השיעור, ולא לשוחח או להתכתב בטלפון הנייד, וקל וחומר שלא לבטל שיעור. וכל מורה שמתרשל בתפקידו, עליו הכתוב אומר: “אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה’ רְמִיָּה” (ירמיה מח, י; ב”ב כא, ב). לפיכך, יש למנות מורה ירא שמים, מוכשר בלימודו שיודע ללמד במהירות ובדייקנות (שו”ע יו”ד רמה, יז).

אם לא נמצא מורה שהוא גם מהיר וגם דייקן, אלא אפשר לבחור או מורה דייקן ואיטי, או מהיר אך לפעמים טועה בדבריו. יש להעדיף את המורה האיטי והדייקן על פני המהיר שאינו מדייק (ב”ב כא, א; שו”ע שם יט).

המורה צריך להיזהר שלא להישאר ער שעות מרובות בלילה, שמא יהיה עייף בעת שהוא צריך ללמד. וכן יקפיד לאכול באופן מסודר, לא הרבה מדי ולא מעט מדי, כדי שלא יהיה עייף או חלש ויוכל ללמד היטב. אם המורה ישן מעט מדי בלילה, או שהוא מסגף את גופו, ומתוך כך אינו מלמד כראוי, יש לפטרו ולמצוא מורה אחר שיעשה את מלאכתו נאמנה (רמ”א יו”ד רמה, יז).

חובה לבחור לילדים את המורה הטוב ביותר, ואם מצאו מורה בינוני, ובמשך הזמן נפתחה אפשרות לשכור מורה טוב ממנו, יש לשכור את הטוב (שו”ע שם יח). בתקופות בהן לכל מורה היתה אפשרות להתפרנס מעבודה בשדהו או באומנות שלמד מאבותיו, ורק מפני שנתבקש ללמד עזב את מלאכתו, כאשר נמצא מורה טוב ממנו, לא היתה בעיה שיחזור לעבודתו והמורה הטוב יכנס במקומו. אבל כיום שההכשרה המקצועית אורכת זמן רב, ואדם אינו יכול להחליף פתאום את פרנסתו, וישנם הסכמי עבודה, על פי ההלכה לא ניתן לפטר פתאום מורה ולהשליכו לרחוב ללא פרנסה. בכל אופן, צריך למצוא את הסידור המתאים, לפיו התלמידים יקבלו את המורה הטוב ביותר, והמורה הקודם יקבל פיצויים ועזרה לצורך הסבה מקצועית. (עוד עיינו בפנה”ל העם והארץ ו, יב-יג, האם מותר למורים ללימודי קודש וחול לשבות).

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן