היו שטענו כנגד חגיגת בת המצווה, שהיא מנהג שלא היה קיים בעבר בישראל, ובקיומו יש משום חיקוי מנהגי הגויים והפרת גדרי הצניעות. ואולי בעבר היה בסיס לטענתם, אולם כיום אין מקום לחשוש לדבריהם. שכן בעבר הרחוק, מלבד יחידים שהידרו בזה, ברוב המשפחות גם לא נהגו לקיים מסיבת בר מצווה לנערים. כפי הנראה, מפני העניות ועול העבודה, לא הרבו בשמחות במקום שלא היו חייבים. אולם כיוון שנכון לחגוג את יום הכניסה למצוות, בדורות האחרונים, כשעול העבודה פחת, והאנשים התעשרו ומסוגלים ביתר קלות לממן שמחה ולפנות את הזמן הנדרש כדי להשתתף בה, מנהג שמחת בר המצווה התפשט בכל ישראל. וכיוון שבעבר, הנוהג המקובל בעולם היה שהנשים פחות יצאו מביתן, והצניעו יותר את עצמן, גם את בת המצווה ציינו רק בחיק המשפחה בקניית בגד חדש וחגיגי (בא"ח ש"ר ראה יז). אולם ככל שנשים החלו לצאת יותר לעבודות השונות, ולקחת אחריות גם על ענייני הציבור, כך הצורך לחגוג את יום כניסתן למצוות במסיבה גדולה הלך וגבר, עד שהמנהג לחגוג בת מצווה בסעודת מצווה נעשה רווח (שרידי אש ג, צג; ישכיל עבדי ח"ה או"ח כח; יבי"א ח"ו או"ח כט). יתר על כן, בזמנינו רגילים לחגוג אירועים שונים, כיום הולדת ומסיבת סיום שנת לימודים, ואם כן קל וחומר הוא שיש לחגוג את יום ההולדת שבו נכנסים למצוות.
לפיכך, מצווה לחגוג את יום כניסת הבת למצוות. וכשם שמכינים את הנערים לקרוא וללמוד בתורה לקראת בר המצווה, כך נכון להכין את הבנות ללמוד תורה ולהכין דרשה על ערך התורה והמצוות לקראת בת המצווה. ואם אפשר, טוב שהבת תלמד ספר הלכה או ספר חשוב אחר ותסיים אותו במסיבה.
