ד – מהו שעטנז

כדי לעשות בגד מצמר או מפשתים צריך שהצמר או הפשתן הגולמיים יעברו שלושה שלבים שרמוזים במילה ‘שעטנז’, וכפי שמבואר במשנה (כלאים ט, ח): “שעטנז: דבר שהוא שוע טווי ונוז”. א) שוע – החלקת הצמר או הפשתים על ידי סירוק. ב) טווי – יצירת חוט מסיבי הצמר והפשתן. ג) נוז – ליפוף. הליפוף יכול להיות באריגת חוטי הפשתן והצמר שתי וערב כדי לעשות בד, או בליפוף חוטי הפשתן על בגד צמר בדרך של קשירה או תפירה.

להלכה בארבעה אופנים עיקריים החיבור אסור: א) כשערבו את הצמר והפשתן בשלב הגולמי, וכשהם יחד החליקום ועשו מהם חוטים וארגו מהם בד. ב) כשעשו מהצמר חוטי צמר ומהפשתן חוטי פשתן, וארגום לבד אחד, כגון שחוטי הפשתן הם השתי וחוטי הצמר הם הערב. ג) תפרו או קשרו בד צמר בחוטי פשתן או להיפך. ד) חיברו בד צמר ובד פשתן בתפירה.

המכנה המשותף לכל האופנים הללו, שהצמר והפשתים עברו את שלושת השלבים של שוע טווי ונוז. אבל כאשר הצמר והפשתים לא עברו את שלושת השלבים, כמו בבדי ‘לבד’ שנעשים מצמר או מפשתן גולמיים על ידי דחיסה בלא טוויה ואריגה, לדעת רובם המכריע של הראשונים, אין בחיבורם איסור תורה של שעטנז. ויש חולקים וסוברים שגם אם הצמר והפשתן עברו את השלב הראשון בלבד של החלקה וסירוק ונעשו ‘לבד’, יש בחיבורם איסור תורה (רמב”ם).[3]


[3]. ארבע שיטות בביאור איסור שעטנז מהתורה: א) לרש”י רק כאשר שלושת השלבים של הסירוק, הטוויה והאריגה, נעשו בצמר ופשתים יחד – האיסור מהתורה. וכ”כ ריב”ן, ראב”ן, שבה”ל ועוד. (אלא שהקשו על דעתם, ממה שאמרו ביבמות ד, א, שבקשירת ציצית צמר על בד פשתן יש שעטנז מהתורה. ביאר ר’ אליהו מזרחי, שרק כאשר מדובר בבד שארוג מצמר ופשתים, כיוון שאינם ניכרים, צריך ששלושת השלבים ייעשו יחד, אבל כאשר כל מין ניכר לחוד, כמו בד צמר ובד פשתן או גדילי ציצית, כל שחיברם בתפירה או קשירה עובר באיסור תורה. והמאירי ביאר, שקשירה, לרוב חוזקה נחשבת כמחברת את הצמר והפשתים גם אם לא עברו את שלושת השלבים יחד).

ב) לר”ת, רמב”ן, רא”ש, רשב”א, ריטב”א, סמ”ג, סמ”ק, יראים, ר”ן, פרח שושן ועוד, גם כאשר חוטי הצמר נעשו לחוד וחוטי הפשתן נעשו לחוד, אריגתם יחד או תפירתם או קשירתם זה על זה, אסורה, ובתנאי שכל אחד מהחוטים הגולמיים עבר שזירה, כלומר כל חוט מורכב לפחות משני חוטים מלופפים, שכן ‘נוז’ לדעתם הוא שזור. אבל בחוטים שאינם שזורים, איסור שעטנז מדרבנן (ויש לעיין האם מה שנקרא כיום ‘מזירה’ נחשב כשזירה). ←

ג) לר”ש, האיסור מהתורה הוא כל מה שאסור לרש”י ולר”ת, ובנוסף לכך, גם אם לקחו חוט צמר וחוט פשתן שאינם שזורים, וארגום יחד, או תפרום או קשרום זה על זה, אסור מהתורה, שכן בכלל ‘נוז’ הוא כל ליפוף של החוטים יחד, או חוט על חוט, או חוט על בגד. וכ”כ רי”ו בשם רמ”ה, או”ז ותשב”ץ. וחששו לדעה זו רבים מהאחרונים (ספר הזיכרונות ג; גינת ורדים יו”ד ו, יג; צמח צדק יו”ד שנג). וכן מבואר למעלה.

ד) לרמב”ם, גם לבדים מצמר ופשתן שלא עברו טוויה ואריגה אלא רק סירוק, אסור לערב מהתורה, וכך דעת ר”ח (כרב אשי בנדה סא, ב). מנגד, כפי שלמדנו, לדעת רוב הראשונים, איסור לבדים מדרבנן, הואיל ולא עברו סירוק, טוויה וליפוף (כמר זוטרא בנידה שם). וכן דעת רב האי גאון, ורב שרירא גאון. וכן דעת כל הראשונים שנזכרו בדעות הקודמות. (ויש עוד שיטות שונות בביאור דעת הרמב”ם).

תפריט ההלכות בפרק

תפריט הפרקים בספר

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן