ד – מהו שעטנז

[3]. ארבע שיטות בביאור איסור שעטנז מהתורה: א) לרש"י רק כאשר שלושת השלבים של הסירוק, הטוויה והאריגה, נעשו בצמר ופשתים יחד – האיסור מהתורה. וכ"כ ריב"ן, ראב"ן, שבה"ל ועוד. (אלא שהקשו על דעתם, ממה שאמרו ביבמות ד, א, שבקשירת ציצית צמר על בד פשתן יש שעטנז מהתורה. ביאר ר' אליהו מזרחי, שרק כאשר מדובר בבד שארוג מצמר ופשתים, כיוון שאינם ניכרים, צריך ששלושת השלבים ייעשו יחד, אבל כאשר כל מין ניכר לחוד, כמו בד צמר ובד פשתן או גדילי ציצית, כל שחיברם בתפירה או קשירה עובר באיסור תורה. והמאירי ביאר, שקשירה, לרוב חוזקה נחשבת כמחברת את הצמר והפשתים גם אם לא עברו את שלושת השלבים יחד).

ב) לר"ת, רמב"ן, רא"ש, רשב"א, ריטב"א, סמ"ג, סמ"ק, יראים, ר"ן, פרח שושן ועוד, גם כאשר חוטי הצמר נעשו לחוד וחוטי הפשתן נעשו לחוד, אריגתם יחד או תפירתם או קשירתם זה על זה, אסורה, ובתנאי שכל אחד מהחוטים הגולמיים עבר שזירה, כלומר כל חוט מורכב לפחות משני חוטים מלופפים, שכן 'נוז' לדעתם הוא שזור. אבל בחוטים שאינם שזורים, איסור שעטנז מדרבנן (ויש לעיין האם מה שנקרא כיום 'מזירה' נחשב כשזירה). ←

ג) לר"ש, האיסור מהתורה הוא כל מה שאסור לרש"י ולר"ת, ובנוסף לכך, גם אם לקחו חוט צמר וחוט פשתן שאינם שזורים, וארגום יחד, או תפרום או קשרום זה על זה, אסור מהתורה, שכן בכלל 'נוז' הוא כל ליפוף של החוטים יחד, או חוט על חוט, או חוט על בגד. וכ"כ רי"ו בשם רמ"ה, או"ז ותשב"ץ. וחששו לדעה זו רבים מהאחרונים (ספר הזיכרונות ג; גינת ורדים יו"ד ו, יג; צמח צדק יו"ד שנג). וכן מבואר למעלה.

ד) לרמב"ם, גם לבדים מצמר ופשתן שלא עברו טוויה ואריגה אלא רק סירוק, אסור לערב מהתורה, וכך דעת ר"ח (כרב אשי בנדה סא, ב). מנגד, כפי שלמדנו, לדעת רוב הראשונים, איסור לבדים מדרבנן, הואיל ולא עברו סירוק, טוויה וליפוף (כמר זוטרא בנידה שם). וכן דעת רב האי גאון, ורב שרירא גאון. וכן דעת כל הראשונים שנזכרו בדעות הקודמות. (ויש עוד שיטות שונות בביאור דעת הרמב"ם).