כל שהצמר והפשתים חוברו זה לזה חיבור גמור, הבגד אסור מהתורה משום שעטנז. למשל, חצאית שתפורים בה זה לזה בד צמר ובד פשתן, וכן מעיל צמר שיש לו מתלה או לולאות מפשתן – אסורים מהתורה.
אבל אם אין חיבור בין הצמר לפשתים, כגון בגד כותנה שבצדו האחד תפרו בד צמר, ובצדו השני בד פשתן, כיוון שאין חיבור בין הצמר והפשתים, לדעת רוב הפוסקים אין בדבר איסור. וכן כאשר בתוך בטנה הניחו בד של צמר ובד של פשתים, כיוון שלא חוברו זה לזה – מותר (ר"ש, רמב"ן, רא"ש, ורשב"א). ולדעת הרמב"ם, כל שהם מחוברים לבגד אחד, הבגד כולו אסור מהתורה. למעשה, המנהג להקל, והמהדרים מחמירים (רמ"א ש, ה).[5]
איסור שעטנז הוא כאשר הצמר והפשתים מחוברים אבל כשאינם מחוברים – אין איסור ללובשם יחד. לפיכך, מותר ללבוש חולצת צמר על חולצת פשתן ולחגור מעליהם חגורה, וכן מותר לחגור מכנסי פשתן בחגורת צמר, וכן מותר לחבר בגד צמר ובגד פשתים בכפתורים שנפתחים בקלות או בסקוטש, מפני שבכל אלה אין חיבור קבוע בין בגד הצמר לבגד הפשתן אלא הם אחוזים יחד כדרך ארעי (שו"ע ורמ"א ש, ג-ד).[6]
יש אומרים שאין לגרוב גרבי צמר על גרבי פשתן, שהואיל ולא ניתן להסיר את גרבי הפשתן בלא להסיר תחילה את גרבי הצמר, הרי הם נחשבים כמחוברים בחיבור חזק (רמ"א ש, ד). אולם לרוב הפוסקים כיוון שאין שם חיבור קבוע – מותר, וכן נוהגים (שו"ע ש, ד, לבוש, ש"ך ח, ערוה"ש כד).
[6]. תפירה של בד צמר אל בד פשתן בחוט קנבוס – כל אימת שהתפירה יציבה – אסורה מהתורה. לכן, העברת מחט שלוש פעמים בין הבדים, גם בלא קשר – אסורה מהתורה. וכן העברת מחט פעמיים בין הבדים עם קשר – אסורה מהתורה (רא"ש, רמ"א ש, ב). וכן העברת מחט פעם אחת בשולי הבגד וקשירת שני צידי החוט זה לזה בקשר כפול – אסורה מהתורה (מ"א או"ח יא, יג, חוו"י פת"ש). ויש מחמירים בהעברת מחט שתי פעמים גם בלא קשר (רמב"ם ושו"ע). נחלקו האחרונים, האם חיבור בגד צמר ופשתים על ידי סיכת ביטחון נחשבת כתפירה אסורה, או כחיבור של כפתור ומותר (עי' מלבושי ישע ג, הערה לח; תורת השעטנז ש, לב).
