חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ב – דין השאריות

פירות וחלקי פירות שנשתיירו וכבר אין מי שירצה לאוכלם, כל זמן שהם עדיין ראויים למאכל אדם או בהמה, נותרה בהם קדושת שביעית, ואסור לאבדם בידיים. וגם אסור להניחם בפח מטונף, מפני שהנחתם שם מאבדת אותם מלהיות ראויים למאכל, הואיל וכבר לא יהיה אדם שירצה לאוכלם (משפט כהן פה). לפיכך, יש לעטוף את שיירי הפירות הללו בשקית ניילון או נייר, ולהניחם בפח, שבאופן זה הם נשמרים שם מטינוף ואינם מונחים בדרך ביזיון. וכך נכון לנהוג גם כאשר אין בפח הפרטי דבר מטונף, כדי להגן על שיירי הפירות מטינוף בפח המרכזי.

יש מהדרים ומכינים כלי מיוחד לשיירי פירות שביעית, ובכל פעם שמניחים שם שיירי פירות עוטפים אותם בניילון או נייר, כדי שהשיירים הקודמים שכבר החלו להירקב לא יגרמו לזירוז תהליך הריקבון של השיירים החדשים. אבל אין חייבים להדר בכך, מפני שמן הדין מותר לעטוף את שיירי הפירות בשקית או נייר ולהניחם בפח הרגיל, מפני שעטיפתם שומרת עליהם שלא יטונפו ולא יתבזו. וגם מותר להניחם בפח המרכזי לפני שירקבו, מפני שמסתבר שהשקית שעוטפת אותם תמשיך לשמור עליהם גם בפח המרכזי ובמשאית הזבל. ואם במקרה השקית תקרע מחמת דחיסת הזבל, הרי שזה דבר שלא התכוונו אליו.

וכן יש לנהוג לגבי קליפות שראויות לאכילה, כקליפות תפוחים, מלפפונים וגזר. וכן לגבי העלים החיצוניים של הכרוב שרגילים להסיר. אבל שיירי פירות שאינם ראויים לאכילת אדם או חיה, כגון קליפות וגרעיני פירות שאין רגילים כיום לאכול, מותר לזרוק לפח הזבל בלא הגבלה.

האוכל מאכלי שביעית צריך להשתדל לסיים את כל האוכל שלקח, ומותר שישייר בצלחת שיירי מאכלים כדרך שאנשים שרגילים להיזהר שלא להשחית מאכלים בחינם רגילים לשייר בכל השנים. ועל השיירים הללו אין קדושה ומותר להשליכם לפח. וקל וחומר שמותר לשטוף צלחות וסירים משיירי פירות שביעית שדבוקים בהם. אבל אם נשתיירו מאכלים שיש להם חשיבות, כגון שיעור של כפית שלימה במקום אחד בצלחת, או כשיעור של כף אחת במקום אחד בסיר, יש לנהוג בהם כשיירי פירות שביעית.

מאכל שקיבל טעם מפירות שביעית דינו כדין פירות שביעית, שכל עוד הוא ראוי למאכל והוא בשיעור שיש לו חשיבות, יש להניחו בתוך שקית וכך להניחו בפח.

וכן הדין לגבי מרק שבושל עם פטרוזיליה של שביעית, שאם נשתייר ממנו בסיר כמות שיש לה חשיבות, או בצלחת יותר מרק ממה שאנשים שרגילים שלא להשחית בחינם משאירים, יש לנהוג בו כקדושת שביעית. אמנם כיוון שמדובר בנוזלים קשה להניחם בכבוד. יש שהציעו לשפוך את שיירי המרק לתוך שקית, לקושרה ולהניחה כך בפח. אולם הצעה זו עלולה לגרום ללכלוך במקרה שהשקית תקרע או תיפתח. ולכן העצה הנוחה יותר, להשאיר את שיירי המרק מחוץ למקרר יום או לילה, עד שיגיע למצב שאנשים רגילים שלא לאכלו, שמא קצת התקלקל. וכיוון שכבר ממילא האדם אינו מתכוון לאוכלו, מותר אז לשופכו כרגיל.[2]


[2]. דרשו חכמים (פסחים נב, ב): לְאָכְלָה ולא להפסד, ואיסור זה מהתורה, כפי שעולה מהראשונים והאחרונים (ר"ח, ר"ש, רמב"ם, משפט כהן פג). כתב מרן הרב קוק (משפט כהן פה), שיש מקום לומר שהשלכת פירות שביעית נחשבת כהפסדם, הואיל ויתלכלכו וכבר לא ירצה לאכול מהם יותר. ויסודו בגמ' חולין עא, א. לפי זה מותר להניח את המאכל בשקית בתוך הפח, כי באופן זה הוא לא מתלכלך.יש שהצריכו להקדיש כלי מיוחד לשיירי פירות שביעית, וזאת משום שיש סוברים שאסור לבזות פירות שביעית, ולכן אסרו חכמים לסוך שמן שביעית במרחץ (פני משה על ירושלמי ח, סוף הלכה ב). אולם מלבד שאין זה מוסכם (ערוה"ש כד, יד), הנחת השיירים בתוך שקית מבטאת כבוד, למרות שמניחים אותה אח"כ בפח, עובדה שכך נוהגים לגבי תרומה. ויש שחששו שמא הכנסת הפירות לתוך שקית תגרום לזירוז ריקבונם, אולם באמת אין זה מזרז את ריקבונם כפי שבדק ומצא הרב ד"ר לוינגר (קטיף שביעית סג, 14). הרוצים להדר להניח את שיירי הפירות בכלי מיוחד, צריכים שלא להניח שיירים חדשים עם ישנים, כי הישנים שכבר החלו להבאיש יזרזו את ריקבון החדשים (מאמ"ר יג, ל). והפתרון הוא, לחצוץ בעיתון ביניהם או להניח את השיירים החדשים בשקית. אמנם מעיקר הדין הרוצה להקל להניח שיירים חדשים על ישנים רשאי, הואיל ולדעת מהרי"ט א, פג, האיסור הוא להפסיד את הפירות בידיים, אבל בגרמא מותר לגרום הפסד לפירות שביעית, וכאן הוא גרמא, שכן הריקבון יתחיל לאחר זמן. ואף שיש מחמירים וסוברים שגרמא בהפסד פירות שביעית אסור (מקדש דוד נט, ה), כיוון שדין שמיטה בזמן הזה דרבנן, וגם יש אומרים שאיסור הפסד פירות שמיטה מדרבנן, הלכה כדעת המקילים.

אין קדושה בשיירי המאכלים שדבוקים לצלחת ולסיר הואיל ורגילים לזורקם, וכפי שלמדנו במשנה (תרומות יא, ו-ח), שאפילו שיירי תרומה שאין רגילים להקפיד בהם, אין בהם קדושה. וממילא כך הדין לגבי שיירי פירות שביעית שכבר אין להם חשיבות (קטיף שביעית סג, יב). אמנם לא ברור מה הגבול בין שיירים שאין להם חשיבות לשיירים שיש להם חשיבות, ויש לנהוג כפי המקובל אצל אנשים שרגילים שלא להשחית מאכלים בחינם. וכשיש ספק, אף שדין שביעית מדרבנן, נכון להחמיר, הואיל ואין בכך קושי.

אמנם לגבי שיירי מרק ישנו קושי רב, ויש שהציעו להניחם קשורים בתוך שקית ניילון חזקה, ולרבים פתרון זה אינו נוח. והעצה שישהו את המרק במשך יום או לילה, עד שיגיע למצב שכבר אין רגילים לאוכלו שמא התקלקל (עיין רש"ס שביעית ח, ב; מאמ"ר יג, לב). לאחר מכן יוכלו לשופכו כפי שנוהגים תמיד. ואף שיש מחמירים יותר, כיוון ששביעית דרבנן, אפשר לסמוך על המקילים (ועיין לרי"ץ רימון 'שמיטה' עמ' 202-212).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן