א – אכילת בשר אחר חלב

[1]. מגמת הקינוח וההדחה להסיר שאריות חלב וטעמו הדבוקים בפה, בחניכיים ובשיניים. לכתחילה יש ללעוס היטב את המאכל, ולהעביר את השתייה בכל הפה, וכפי שמשמע מלשון שו"ע פט, ב: "ויקנח בו פיו יפה", אולם גם באכילה ובשתייה רגילה יוצאים ידי קינוח והדחה. יש אומרים שצריך לבלוע את המאכל והמשקה כדי לקנח את בית הבליעה (פרי תואר ז). ולדעת רוב הפוסקים אין צריך לבלוע (רמב"ם מאכ"א ט, כו, פמ"ג, יד יהודה), מפני שהעיקר לקנח את מקום החניכיים. ולכן קמח ותמרים לא מועילים. לפיכך, במקום לקנח ולשטוף אפשר לצחצח את השיניים עם מברשת ולשטוף את הפה. וזה עדיף על קינוח והדחה במאכלים, מפני שכשיש אפשרות, טוב יותר שלא להשתמש במאכלים לשם קינוח וניקוי, וגם אין לכבוד האדם שיאכל לצורך אחר זולת בריאות והנאה. אין מקנחים בירקות (חולין קה, א), והכוונה לירקות עלים שנדבקים לחניכיים (איסור והיתר הארוך מ, ח).

בשו"ע פט, ב, נפסק עפ"י רמב"ם, רמב"ן ור"ן, שדין קינוח והדחה הוא רק בין חלב לבשר בהמה או חיה, אבל לעוף אין צריך. אולם רבים נוהגים להחמיר גם בעוף, וכן פירש ביד יהודה את הרמ"א, וכ"כ כנה"ג, שולחן גבוה, זב"צ ובא"ח (ש"ש שלח יד). ואף שהרוצה להקל רשאי, לכתחילה טוב שלא להכביר בחילוקים ולהשוות את דיני העוף לבהמה, וכך סתמתי למעלה.

[2]. יש מהדרים לברך ברכה אחרונה ולהמתין שעה בין אכילת חלב לבשר, כדי שאכילת הבשר תחשב אכילה נפרדת לגמרי (של"ה ופר"ח פט, ו, על פי הזוהר ח"ב קכה, א). אולם למעשה, אין צריך להחמיר בזה, ומיד לאחר אכילת חלב אפשר לקנח את הפה ולהדיחו ולבדוק את הידיים ולאכול בשר, כדברי שו"ע פט, ב; מ"ב תצד, טז, ורוב ככל הפוסקים. וכן הדין לאחר גבינה צהובה (להלן הלכה ו). ואם עברה שעה בין אכילת החלב והבשר, אין צריך לקנח את הפה ולהדיחו ולבדוק את האצבעות, כי מן הסתם שאריות החלב התמוססו והתכלו. ויש אומרים שכך הדין גם אחר חצי שעה. ומי שחש שגם לאחר שעה עוד נותרו שאריות חלב בפיו, יקנח את פיו וידיחנו לפני אכילת הבשר.