ז – מוצרים שגדלו על מצע אסור

מאכל שנפסל מאכילת כלב פקע ממנו איסורו. אמנם כאשר פסילתו למאכל כלב משמשת את האדם לשם השבחת מאכלים אחרים, כמו שׂאור המוכנס לעיסה (תוספתא ביצה א, ה), או שמרים המתסיסים יין ובירה, או חלב חמוץ המזרז את גיבון החלב לגבינה, הוא נותר בחשיבותו ובאיסורו, ואוסר את המאכל שאותו השביח.

בעת האחרונה בייצור המזון התעשייתי כבר לא משתמשים בחלב חמוץ כדי להפוך את החלב לגבינה רכה, ולא משתמשים בקיבה כדי לגבן גבינה קשה, ולא בשאור כדי להחמיץ בצק. במקום זאת לוקחים חיידקים מיוחדים או פטריית שמר (מיקרואורגניזמים), ומגדלים אותם במצע גידול המכיל את החומרים שמהם הם ניזונים. כתוצאה מכך, הם מתרבים ומכפילים את עצמם במהירות, עד שכעבור כמה ימים מתקבלים מיליוני פטריות שמר או חיידקים שמהם ניתן להפיק גם אנזימים. לאחר שהם מגיעים לכמות הנדרשת, מבודדים אותם ממצע הגידול ומקפיאים אותם כדי לשווקם למפעלים. על ידי האנזימים מגבנים גבינות קשות, על ידי פטריות השמר מתפיחים בצק ומתסיסים יין ובירה, ועל ידי החיידקים מכינים גבינות רכות.

להלכה, גם כאשר המצע שבו מגדלים את היצורים הזעירים הללו מכיל חומרים אסורים, היצורים הגדלים בו נחשבים לכשרים. ראשית, משום שתמיד מצע הגידול מורכב גם מחומרים כשרים, שבלעדיהם אין קיום ליצורים הזעירים הגדלים עליהם, ולכן הם נחשבים כמתפתחים על ידי ‘זה וזה גורם’ שמותר בדיעבד (לעיל לד, ו). ועוד, שהיצורים הזעירים הניזונים ממצע הגידול אינם נוצרים ממנו אלא מתפתחים מכח המזון שהוא מספק להם, והרי זה כדוגמת בהמה שאוכלת מאכלים אסורים, שלדעת רוב הפוסקים בשרה מותר באכילה. וגם המחמירים מודים שאם היא ניזונת גם מדברים אחרים, מותרת.

אמנם יש סברה לחלק ולומר שהמזון האסור עובר תהליך שלם של עיכול בגוף הבהמה, ולכן איסורו בטל לפני שהוא בונה את תאי גופה של הבהמה, ואילו היצורים הזעירים הללו ניזונים באופן ישיר מהחומר האסור. כמו כן, סברת ‘זה וזה גורם’ מתירה רק בדיעבד, וכיום ניתן למצוא תחליפים כשרים לחומרים האסורים המרכיבים את מצע הגידול. לפיכך, גופי הכשרות דורשים שמצע הגידול יורכב מחומרים כשרים. ורק כשהדבר לא אפשרי או קשה לביצוע, סומכים על סברות ההיתר.[7]


[7]. תמורה לא, א: בהמה שהאכילוה כרשיני עבודה זרה ומאכלים כשרים – כשרה לקרבן, ואם האכילוה רק כרשיני עבודה זרה – אסורה לקרבן. הוסיפו התוס’ (‘שינקה’) שגם אסורה באכילה. לדעת הפלתי (יו”ד ס, א), איסור זה הוא רק אם אכלה מאכלים שנאסרו מחמת איסור עבודה זרה, אבל אם אכלה שאר איסורים – מותרת, שכן הם כבר עוכלו במעי הבהמה ועברו מן העולם. ולש”ך ס, ה; ופר”ח ה, כל שאכלה איסורי הנאה אסורה, הואיל ובאכילת הבהמה נהנים מהם בעקיפין, אבל אם אכלה איסורי אכילה – מותרת. ולרמ”א (ס, א) גם אם אכלה איסורי אכילה, אבל רק אותם אכלה כל ימיה – אסורה.

לגבי חיידקים ופטריות, מצד אחד המצע שעליו הם גדלים מורכב תמיד גם מחומרים מותרים שבלעדיהם הם אינם יכולים להתקיים, ואזי לכאורה גם לרמ”א הם מותרים באכילה. מנגד, אפשר לומר שבבהמה שאכלה איסורים מקילים משום שעד שהאיסור נהפך לחומר המזין את תאי גופה הוא עובר תהליך ארוך של עיכול ופירוק במעי הבהמה. אולם החיידקים והפטריות ניזונים באופן ישיר מהחלבונים והפחמן שהופקו מהאיסור, ולכן אולי גם בהם יש איסור.

להלכה, מאחר ובכל מקרה הם ניזונים גם מהיתר, בדיעבד הם אינם אוסרים את המאכל כדין ‘זה וזה גורם’ (עי’ שבט הלוי ח, קיד; דבר חברון או”ח תעב; עמא דבר א, ס). אך מכיוון שניתן לדאוג שהמצע יהיה כשר, לכתחילה אין להכשיר חיידקים שגודלו על מצע איסור, למעט מקרים בהם קשה להשיג מצע כשר.

[כאשר העמידו יוגורט על ידי חלב גויים והחמיצו אותו הרבה כדי שיתפתחו בו חיידקים טובים שעל ידם יוכלו להפוך עוד חלב ליוגורט משובח – מחמצת זו אסורה לישראל הואיל ונוצרה מחלב גויים. ובדיעבד בשעת הצורך אפשר יהיה לעשות מהדור השלישי יוגורט כשר, כלומר, לקחת את המחמצת הזו ולעשות ממנה יוגורט אחר שהוא הראשון, וממנו לקחת מחמצת ולעשות יוגורט של דור שני, וממנו לעשות מחמצת ולהכין יוגורט של דור שלישי, וממנו מותר לקחת מחמצת לעשות יוגורט של ישראל (ב”י סו”ס קטו). ולמהרי”ט צהלון (ישנות פא), מותר להשתמש כבר במחמצת הראשונה, שהואיל והיא נקפאה, משמע שאין בה חלב טמא, וגם אין לחשוש לצחצוחי חלב, הואיל והם בטלים בשישים. ואין זה מבטל איסור לכתחילה, ראשית, מפני שספק אם יש שם חלב טמא, שנית, הוא אינו חפץ בשאריות החלב הטמא וממילא אינו רוצה לבטלו. והוא אינו נחשב מעמיד, כי עיקר ההעמדה נעשית מחלב טהור. וכ”כ בשו”ת חקרי לב יו”ד קלט. ועי’ בכה”ח קטו, נא, וחלב ישראל כהלכתו יא, ז].

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן