ט – אלכוהול ומשקאות חריפים

ניתן להפיק אלכוהול ממאכלים שיש בהם סוכר על ידי הפיכת המאכלים לנוזלים (כדוגמת מיץ ענבים), והתססתם על ידי שמרים (פטריות שמר) שהופכים את הסוכר שבהם לאלכוהול (אתנול). על ידי חימום הנוזלים ואידוי האלכוהול ניתן לזקק את האלכוהול ולבודד אותו מהנוזלים שהיה מעורב בהם.

למעשה, אף שטעמו וריחו של האלכוהול שונה לגמרי מהנוזלים שמהם זוקק, להלכה מוסכם שדין האלכוהול כדין המאכל שממנו הופק. לפיכך, אלכוהול שזוקק מיין גויים ועשו ממנו משקה כברנדי, אסור בשתייה (שו”ת ריב”ש רנה). ואלכוהול שהופק מדגנים של חמץ כדוגמת וויסקי ובירה, נחשב חמץ מהתורה.[9]

משקאות חריפים וּויסקי: כשם שכל המאכלים והמשקים צריכים הכשר, כך גם משקאות חריפים למיניהם. אמנם לגבי וויסקי, כיוון שדרך הכנתו מדגנים ידועה, פוסקים רבים התירו לשתות אותו בלא הכשר, וכן נוהגים רבים. ואף שיש יצרנים שנוהגים ליישן את הוויסקי בחביות עץ שספגו לפני כן טעם יין של גויים, והטעם עלול להיספג בוויסקי. כיוון שאין ביין היוצא מהחביות כשיעור שנותן טעם, הורו להתיר את הוויסקי. אמנם היתרם נאמר לגבי וויסקי אמיתי ואיכותי שכללי הכנתו ידועים והפרתם נחשבת פגיעה בצרכן, אבל אם מדובר בוויסקי זול או שעירבו בו טעמים נוספים, או במשקאות חריפים אחרים, אין לשתות מהם בלא הכשר, שמא עירבו בהם מאכלים אסורים.

כיוצא בזה, במקומות שונים בעולם, שבהם ידוע שהבירה או משקאות חריפים אחרים עשויים מחומרים כשרים, ורגילים להקפיד לשמור את מסורת דרך ייצורם ולא לערב בהם שום חומר אחר, מתירים הרבנים המקומיים לשתות מהם בלא הכשר. אבל כאשר אין על כך ידיעה ברורה, יש לחזור לכלל הבסיסי, שלא לאכול שום מאכל או משקה שאין לו הכשר.[10]


[9]. יש אומרים שרק אלכוהול מיין גויים שאסור בהנאה אסור כדין היין, אבל אלכוהול שהופק מאיסור אחר אינו אסור מהתורה, ואם הופק מאיסור דרבנן – מותר. לכן אם טעו ולא מכרו וויסקי לפני פסח, בדיעבד מותר לשתות אותו לאחר פסח. וכן אלכוהול שהופק מחלב נוכרים כשר לאכילה (פני יהושע או”ח סו”ס יג, בית אפרים או”ח מח). אולם לדעת רוב הפוסקים, וכן נפסק להלכה, דין האלכוהול כדין המשקה שממנו הופק, ולכן וויסקי נחשב חמץ מהתורה, וממילא אסור אחר הפסח מדרבנן. ואלכוהול שהופק מחלב נוכרים אסור כדין חלב נוכרים (משאת בנימין נח, שער אפרים ד, מ”ב תמב, ד; מנח”י ז, נט).

[10]. יש אוסרים וויסקי בלא הכשר, מפני שיישנו אותו בחביות שלפני כן יישנו יין גויים, בכוונה כדי שיספוג מטעמו (הרב משה יהודה לנדא). אמנם רבים התירו מסיבות שונות: לדעת הט”ז טעם היין בטל אם הוא פחות משישית, ואף לדעת המחמירים שטעמו בטל בשישים, נראה שבפועל טעמו אינו מורגש. ועוד העלו סברות נוספות, שהיין שנספג בחביות העץ רק מפיג טעם ולא נועד לתת טעם טוב. ועוד, שיש ספק אם בכלל יישנו אותו בחבית שלפני כן היה בה יין (אג”מ יו”ד א, סב; מנח”י ב, כח; משנה הלכות י, קח; מנחת אשר א, מד). אמנם נראה שכל זה אמור לגבי וויסקי איכותי שדרכי הכנתו ידועות ומקפידים שלא לשנותן, אבל וויסקי אחר יתכן שעירבו בו חומרים אסורים, ואין להתירו בלא הכשר, וכן דין שאר משקאות חריפים.

תפריט ההלכות בפרק

תפריט הפרקים בספר

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן