ג – הסתכלות ושירה

[3]. נדרים כ, א: "רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים – סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה – הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: ובאשתו נדה. אמר רבי שמעון בן לקיש: 'עקבה' דקתני – במקום הטינופת, שהוא מכוּון כנגד העקב". יש מבארים שהאיסור בימי הנידה הוא רק להסתכל במקום הערווה עצמו, וכך דעת רמב"ם (איסו"ב כא, ד) כפירוש מגיד משנה, רוקח שיז, וריב"ש תכה. ולדעת רוב הראשונים, האיסור בימי הנידה להסתכל על מקום שהאשה רגילה לכסותו, וכ"כ ראב"ד, רמב"ן, רשב"א, רא"ה, אורחות חיים והגהות שערי דורא. וכן נפסק בטור ושו"ע קצה, ז. יש מקילים וסוברים שהאיסור הוא להסתכל במקומות שהאשה רגילה לכסות בביתה, אבל אין צריך להקפיד על מה שהיא רגילה לכסות כשהיא יוצאת מביתה (אג"מ יו"ד ב, עה; טה"ב יב, כו). ויש מחמירים וסוברים, שהאיסור הוא להסתכל גם במה שהאשה רגילה לכסות כשהיא יוצאת מביתה, ובכלל זה גם כיסוי ראש. אלא שאין להקפיד אם כיסוי הראש נפל תוך כדי השינה (דרכי טהרה ה, ס-סא; חוט שני קצה, ט). האיסור הוא להסתכל מתוך כוונה, אבל ראייה בחטף בלא התבוננות אינה בכלל האיסור (הרחבות לשמחת הבית וברכתו ד, ז, ג; טה"ב יב, כו).

[4]. יש מחמירים שהאשה בימי נידתה לא תשיר בפני בעלה, כשם שאסור לו לשמוע שירה של נשים אחרות שאסורות עליו (לחם ושמלה קצה, כ; ערוה"ש כג; בא"ח ש"ש צו כה; דרכי טהרה ה, סד). ויש מתירים, הואיל ואין דינה כשאר נשים, שהרי מותר לה להתקשט בפניו כדי שיראה את יופיה, מה שאסור בנשים אחרות. ועוד, שהוא רגיל לשמוע את שירתה (פרדס רימונים מ"ז ח; תועפות ראם, חמדת משה; סוגה בשושנים (מרגליות), טה"ב יב, כט). למעשה, כיוון שהדין דרבנן הלכה כמקילים, ובמיוחד שאם יחמירו בכך יימנעו מזמירות שבת ויפסידו את ערכן החינוכי.