ג – הסתכלות ושירה

מותר לאיש להסתכל בימי האיסור באשתו ובבגדיה וליהנות מיופיה, אבל יזהר שלא יימשך ליבו להרהורי תשוקה השייכים למצוות עונה (שו”ע קצה, ז; אה”ע כא, ד).

כמו כן האיש צריך להיזהר בימי האיסור שלא להסתכל במקומות המכוסים שבגופה של אשתו, ועל האשה לכסותם בפני בעלה בימים אלו.

יש מקילים וסוברים, שהאיסור הוא להסתכל על חלקי הגוף שהאשה רגילה לכסות בעת שהיא מהלכת בביתה בימי טהרתה. ויש מחמירים וסוברים שעליה להקפיד לכסות בביתה בפני בעלה גם את מה שהיא רגילה לכסות בעת שהיא יוצאת מביתה, ובכלל זה את ראשה. למעשה, הואיל וסייג זה מדברי חכמים, הלכה כדעת המקילים. אמנם כיוון שערך הצניעות גדול ויקר, ובזכותו האהבה הנאמנה מתעצמת, לכתחילה טוב להחמיר. והמהדרות אף מכסות את ראשן כשהולכות לישון, אמנם אינן מקפידות להדק את כיסוי הראש באופן שלא ייפול באמצע השינה.[3]

כאשר האשה רגילה לשיר, מותר לה לשיר כדרכה גם בימי האיסור, ובכלל זה גם זמירות שבת. ויש מחמירים וסוברים שכשם שבפני זרים אין לאשה לשיר, כך בימי האיסור לא תשיר בפני בעלה. והעיקר להלכה כדעת המקילים.[4]


[3]. נדרים כ, א: “רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים – סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה – הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: ובאשתו נדה. אמר רבי שמעון בן לקיש: ‘עקבה’ דקתני – במקום הטינופת, שהוא מכוּון כנגד העקב”. יש מבארים שהאיסור בימי הנידה הוא רק להסתכל במקום הערווה עצמו, וכך דעת רמב”ם (איסו”ב כא, ד) כפירוש מגיד משנה, רוקח שיז, וריב”ש תכה. ולדעת רוב הראשונים, האיסור בימי הנידה להסתכל על מקום שהאשה רגילה לכסותו, וכ”כ ראב”ד, רמב”ן, רשב”א, רא”ה, אורחות חיים והגהות שערי דורא. וכן נפסק בטור ושו”ע קצה, ז. יש מקילים וסוברים שהאיסור הוא להסתכל במקומות שהאשה רגילה לכסות בביתה, אבל אין צריך להקפיד על מה שהיא רגילה לכסות כשהיא יוצאת מביתה (אג”מ יו”ד ב, עה; טה”ב יב, כו). ויש מחמירים וסוברים, שהאיסור הוא להסתכל גם במה שהאשה רגילה לכסות כשהיא יוצאת מביתה, ובכלל זה גם כיסוי ראש. אלא שאין להקפיד אם כיסוי הראש נפל תוך כדי השינה (דרכי טהרה ה, ס-סא; חוט שני קצה, ט). האיסור הוא להסתכל מתוך כוונה, אבל ראייה בחטף בלא התבוננות אינה בכלל האיסור (הרחבות לשמחת הבית וברכתו ד, ז, ג; טה”ב יב, כו).

[4]. יש מחמירים שהאשה בימי נידתה לא תשיר בפני בעלה, כשם שאסור לו לשמוע שירה של נשים אחרות שאסורות עליו (לחם ושמלה קצה, כ; ערוה”ש כג; בא”ח ש”ש צו כה; דרכי טהרה ה, סד). ויש מתירים, הואיל ואין דינה כשאר נשים, שהרי מותר לה להתקשט בפניו כדי שיראה את יופיה, מה שאסור בנשים אחרות. ועוד, שהוא רגיל לשמוע את שירתה (פרדס רימונים מ”ז ח; תועפות ראם, חמדת משה; סוגה בשושנים (מרגליות), טה”ב יב, כט). למעשה, כיוון שהדין דרבנן הלכה כמקילים, ובמיוחד שאם יחמירו בכך יימנעו מזמירות שבת ויפסידו את ערכן החינוכי.

תפריט