ד – סייגים בשינה

בימי האיסור אסור לבני הזוג לשכב במיטה אחת אפילו אם שניהם בבגדיהם ואינם נוגעים זה בזה. גם בשתי מיטות נפרדות אסור לישון אם הן נוגעות זו בזו. אבל אם יש בין שתי המיטות הפרש מסוים, מצד הדין מותר. וכשאפשר טוב שיהיה בין שתי המיטות הפרש של כחצי מטר, שגם אם יפשטו את ידיהם מתוך שינה – לא יגעו זה בזה (שו”ע ורמ”א קצה, ו; דרכי טהרה ה, נט).

מכלל הסייגים, שלא ישכב האיש במיטת אשתו ולא האשה במיטת בעלה. וכן לא ישתמשו בשמיכה או כר המיוחדים לבן הזוג, שאף הם נחשבים כחלק ממיטתו. אמנם אם זו מיטה או שמיכה או כר שאינם מיוחדים לאחד מהם, מותר.[5]

אין לאשה לפרושׂ את מצעי מיטתו של בעלה בפניו לקראת השינה, וכן אין לאיש לפרוש את מצעי מיטתה של אשתו בפניה לקראת השינה, הואיל ופרישׂת המצעים היא מעשה אישי של חיבה. אבל שלא בפני בן הזוג – מותר (כתובות סא, א; שו”ע קצה, יא). אמנם שלא לקראת השינה, מותר לסדר את המיטה של בן הזוג גם כשהוא רואה, הואיל ובאופן זה מדובר בעבודה מעבודות הבית ולא במעשה אישי של חיבה (ריטב”א כתובות ד, ב).[6]


[5]. שבת יג, א-ב: “תני דבי אליהו: מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה, ומת בחצי ימיו. והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ואמרה להם: כתיב בתורה (דברים ל, כ): כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ, בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה – מפני מה מת בחצי ימיו? ולא היה אדם מחזירה דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע. ואמרתי לה: בתי, בימי נדותך מה הוא אצלך? אמרה לי: חס ושלום, אפילו באצבע קטנה לא נגע בי. – בימי לבוניך (שבעה נקיים) מהו אצלך? – אכל עמי ושתה עמי, וישן עמי בקירוב בשר, ולא עלתה דעתו על דבר אחר (תשמיש). ואמרתי לה: ברוך המקום שהרגו, שלא נשא פנים לתורה, שהרי אמרה תורה: וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב. כי אתא רב דימי אמר: מטה חדא הואי. במערבא אמרי, אמר רב יצחק בר יוסף: סינר מפסיק בינו לבינה”. מכאן למדו שבכל משך ימי האיסור – אסור להם לישון במיטה אחת, ואפילו הם לבושים וישנים בשני הצדדים המרוחקים של המיטה. מעיקר הדין מספיק רווח כלשהו בין מיטה למיטה, אולם כיוון שכאשר אין מרחק בין המיטות יש חשש שמתוך שינה יגעו זה בזה, כמה אחרונים הדריכו להרחיק את המיטות כדי שלא יגיעו לכך (טהרת ישראל קצה, כז; דרכי טהרה ה, נח-נט; חוט שני קצה, ח). איסור השימוש בכלי המיטה של בן הזוג מבואר בחכמ”א קטז, ה; דרכי טהרה ה, מב, ועוד.

[6]. כתבו הראשונים שאסור לאיש לשכב במיטת אשתו גם כשאינה עימו משום הרגל עבירה (רב האי גאון, ראב”ד, רמב”ן, רשב”א רא”ש ועוד). כלומר שמא יגיעו מתוך כך לידי איסור חיבור. לפי זה האיסור הדדי, וגם לאשה אסור לשכב במיטת בעלה, וכ”כ ט”ז קצה, ו; סדרי טהרה יא; תפארת צבי כד; חוו”ד חידושים ו, ועוד. הוסיף בפרדס רימונים מ”ז ו, שישנו עוד צד באיסור, והוא נוגע לאיש בלבד שיכול להגיע להרהור (שמביא לידי קישוי), ולכן אסור לאיש לשכב במיטת אשתו גם אם נסעה למקום אחר ואין חשש שיגיעו לידי עבירה. ויש מקילים (מהרש”ם דעת תורה קצה, ה; טהרת ישראל כא), ולדעתם האיסור רק כאשר הם עלולים להגיע לידי עבירה, וכיוון שנסעה אין חשש. (ויש אומרים שגם כאשר הם בבית, האיסור הוא רק לאיש לשכב במיטת אשתו, תוה”ש ז; שיורי ברכה יד, ואין הלכה כמותם).

הטור כתב שהאיסור הוא גם לשבת על המיטה, וכ”כ שו”ע קצה, ה; לבוש, ט”ז, חכמ”א, תוה”ש, לחו”ש ועוד. מנגד, יש סוברים שאין איסור לשבת, ולכן הראשונים לא הזכירו זאת (ב”ח, ש”ך י, סדרי טהרה). ולדעת הב”ח נפלה טעות סופר בהעתקת הטור. בכל אופן, אפשר לומר שכאשר המיטות היו נמוכות, גם ישיבה היתה דומה לשכיבה, והיה מקום לאוסרה. אולם כיום שהמיטות בגובה של ישיבה, אין איסור בישיבה. אמנם לכתחילה טוב לחוש לדעת המחמירים.

יסוד איסור הצעת המיטה בכתובות סא, א, וכמובא להלן בהערה 9. אף שלא כתבו הפוסקים שאסור לאיש להציע את מיטת אשתו, כמדומה שזה מפני שבעבר מלאכה זו נחשבה של נשים, אבל כיום שמקובל שגם האיש עושה מלאכה זו, כיוון שיש בזה ביטוי של חיבה, יש לאסור. וכ”כ בערוה”ש קצה, יד.

תפריט