ה – אכילה משותפת

כיוון שגדול כוחה של הסעודה לקרב לבבות, קבעו חכמים סייגים בסעודה, כדי שבני הזוג יזכרו שהם בימי האיסור. לא יישבו לאכול על שולחן אחד בלא דבר שיזכיר להם את האיסור, כגון שיניחו על השולחן דבר מה שאינם מתכוונים להשתמש בו במהלך הסעודה, ושניהם יודעים שהונח שם כדי להזכיר את האיסור. כמו כן, אם הם רגילים לאכול על מפה אחת, יוכלו להזכיר לעצמם את האיסור על ידי אכילה על מפות נפרדות. כמו כן יוכלו לסכם ביניהם שתמיד בימי האיסור ישתמשו בכלי מסוים שונה, או שאחד מהם ישנה את מקומו הקבוע ליד השולחן (שו"ע קצה, ג, פרישה וט"ז א).

אם אוכל עמהם אדם נוסף, אפילו הוא מבני הבית, או כשהם אוכלים במסעדה, אינם צריכים להניח דבר שיזכיר להם את האיסור, הואיל ומקובל לנהוג באיפוק בפני אנשים נוספים (מהריק"ש, פת"ש קצה, ה).

כמו כן יזהרו שלא לאכול יחד מקערה אחת. ולא רק מרק ותבשיל אסור להם לאכול מקערה אחת, אלא גם אם היתה ביניהם קערה של חומוס, לא יטבלו בה את לחמם, אלא כל אחד מהם יקח מהחומוס לצלחתו וכך יאכל. כמו כן מותר לכל אחד מהם למרוח מתוך כלי אחד ממרח על הפרוסה שלו. היתה ביניהם קערה של שקדים, לא יאכלו ישירות ממנה, אלא כל אחד מהם יטול כמה שקדים ויניח לפניו ומהם יאכל (רמב"ם, ש"ך קצה, ד; ט"ז ב). ואם עוד אדם אוכל איתם מאותה הקערה – מותר (משאת בנימין קיב).^[7]

כמו כן אסור לאיש לאכול משיירי המאכל או המשקה שהשאירה אשתו בצלחתה או בכוסה, מפני שיש בזה ביטוי של קרבה וחיבה. ואף שיש ראשונים שהקילו בזה, למעשה יש להחמיר, ורק בשעת הצורך אפשר לסמוך על המקילים. ויש מצבים שבהם גם המחמירים מסכימים להקל לכתחילה, כגון שהעבירו את המאכל או המשקה לכלי אחר, שבאופן זה ביטוי הקרבה פוחת. וכן כאשר האשה אינה נמצאת שם, מותר לאיש לאכול ולשתות משייריה, שאינו מראה לה בכך קרבה. כמו כן, אם האיש רוצה לאכול שיירי מאכל או לשתות שיירי משקה ואינו יודע שהם שיירים של אשתו, אינה צריכה לומר לו, שכן רק כאשר ידוע לו שהוא אוכל משייריה יש בכך ביטוי קרבה (שו"ע ורמ"א קצה, ג-ד).^[8]