חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ו – מזיגת אלכוהול וענייני חיבה

בכלל סייגי הריחוק, שלא יגיש האחד לפני השני יין או משקה אלכוהולי כדרך שרגילים להגיש בימי ההיתר. אבל בשינוי מותר, לדוגמא, במקום להניח את הכוס סמוך לבן הזוג, יש להניח אותה רחוק מעט. אם אחד מהם יודע לערב משקה אלכוהולי באופן מוטעם, כיוון שיש בכך ביטוי של חיבה אישית, יזהר שלא לעשות זאת עבור השני בפניו (שו"ע קצה, י; יג).

כאשר האשה מוזגת ומגישה משקה אלכוהולי לכמה אנשים, מותר לה להניח את המשקה לפני בעלה כמו לפני כולם, שאין בכך חיבה מיוחדת כלפיו. וכן כאשר האיש מוזג משקה אלכוהולי לכמה אנשים, מותר לו להניח לפני אשתו כמו לפני כולם. וכן בקידוש, אם הם לבדם, יניח את הכוס לפני אשתו רחוק מעט מהמקובל, ואם יש שם עוד אנשים, יניח לפניה כמו לפני כולם.[9]

לא יישבו בימי האיסור על נדנדה כדרך האוהבים, אבל מותר לשבת על ספסל אחד גם כשהוא מתנדנד (ב"י). ויש אומרים שגם לא יישבו על ספה אחת או ספסל אחד דרך חיבה, באופן שישיבת אחד מניעה את השני, שמא יבואו לידי נגיעה או קירוב דעת. ואם ילדם יושב ביניהם – מותר (רמ"א קצה, ה).

בעת נסיעה באוטובוס או מכונית מותר לשבת על מושב אחד בלא שיגעו זה בזה אפילו בבגדיהם.


[9]. כתובות סא, א: "אמר רב הונא: אף על פי שאמרו (שאשה עשירה שיש לה שפחות שמבצעות עבורה את כל עבודות הבית) יושבת בקתדרא, אבל מוזגת לו כוס, ומצעת לו את המטה, ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו (בשובו מהעבודה)". כי בשלושה דברים אלו יש ביטוי לקשר האישי שלה עם בעלה. אבל בימי הנידה להיפך, מפני החיבה היתרה שבשלושת הדברים הללו, אסור לנידה לעשותם לבעלה, וכפי ש"אמר רב הונא: כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה (בעבודות הבית) נדה עושה לבעלה, חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו". עוד מבואר שם שבשינוי מותר למזוג את הכוס, ושלא בפני בעלה מותר להציע את מיטתו.

יש מהראשונים שסוברים שאיסור מזיגת הכוס הוא במצב שמושיטים מיד ליד, שלשיטתם כל דין איסור הושטה הוא רק ביין (רמב"ם, יראים, סמ"ג). ויש מהם שאוסרים גם הושטת מאכל (תרומה). מנגד, רבים סוברים שבנוסף לאיסור הושטה מיד ליד (כמבואר בהלכה ז) יש איסור מיוחד במזיגת יין והגשתו בלא מסירה מיד ליד. אלא שנחלקו בגדרי האיסור: יש מהם שאוסרים רק כאשר המגיש גם הטעים את היין החזק במים (רא"ש והגה"מ), ויש אוסרים גם כאשר המגיש מזג את היין בלא להטעימו (רמב"ן וריטב"א), ויש סוברים שגם שאר משקאות אלכוהוליים בכלל האיסור (שולחן גבוה; צמח צדק, דרכי טהרה ה, סז). ויש מחמירים ואוסרים כל הגשת משקה או מאכל בלא שינוי (ב"ח וש"ך קצה, יג, בשם מהר"ש אוסטריך).

נראה שאיסור מזיגת הכוס הוא מפני השמחה המיוחדת שהשתייה מעוררת, שיש בה רמז לשמחה משוחררת. וכיוון שבעבר רבים נהגו לשתות יין בכל יום, והיין הרגיל לא היה משובח ומשמח, לכן לדעת רבים לא היתה בהגשתו איסור. אבל כיום שהיינות ושאר המשקאות האלכוהוליים כבר מוטעמים ורבים אינם רגילים לשתות בכל יום יין או משקה אלכוהולי, כבר בהגשתם יש ביטוי של חיבה ורצון לשמח, ולכן נראה שאף הרא"ש והרמב"ן יסכימו שהגשת הכוס לבדה בכלל האיסור. אמנם אם שינו והניחו את הכוס רחוק מעט, עשו היכר וסייג, ולכן מותר. בנוסף, יש אנשים שיודעים להטעים משקאות אלכוהוליים כדרך הברמנים, והטעמתם מבטאת חיבה ורצון לשמח ביין או באלכוהול, ולכן מזיגה מיוחדת שכזו אסורה בפני בן הזוג גם בלא הגשה.

כאשר יושבים בסעודת שמחה הגברים לחוד והנשים לחוד, אסור לאיש לשלוח על ידי שליח כוס לאשתו, שהואיל וגם לנשים יש יין, אם הוא שולח לה כוס, הרי שהוא רוצה שתשמח באופן מיוחד ויש בכך ביטוי של קרבה יתרה (שו"ע קצה, יג).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן