חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ז – היין

אמרו חכמים (פסחים קח, ב) שכדי לקיים את המצווה כראוי, יש למזוג (למהול) את היין של ארבע הכוסות במים, שאם לא כן יהיה היין כבד ויגרום לשכרות, והמצווה לשתות כדרך חירות, באופן שהיין יְשַׂמֵּח ולא ישכר. בנוסף, כיוון שהיין בעבר נעשה באופן ביתי, טעמו היה קשה, ועל ידי מזיגתו במים טעמו היה קל ונעים. אמנם בדיעבד, גם אם לא מזגו את היין במים, יצאו בו ידי חובה. הנוהַג היה למזוג בשיעור של רבע יין ושלושת רבעי מים. אמנם כמה מראשוני אשכנז כתבו שהיינות שלהם פחות חזקים, וטעמם טוב גם בלא מזיגה, ולכן אין מצווה למוזגם. על פי זה כתבו כמה אחרונים, שהרוצה למזוג צריך להקפיד שיהיה היין רוב לעומת המים, ואם אינו רוב אינו נחשב יין. ואף שהתברר במחקר שהודות לעוצמת קרינת השמש בארץ לעומת זו שבצרפת, אכן כמות האלכוהול ביין שבצרפת היא כמעט מחצית מהכמות שביין המופק מענבים שגדלים בארץ ישראל, נהגו רבים להקפיד שהיין יהיה רוב, וכך נכון לנהוג לכתחילה (ראו בפנה"ל ברכות ז, 4).

למעשה, צריך לשתות ארבע כוסות של יין באופן שהיין יעורר תחושת שמחה, שחרור וחירות, אבל לא יעייף או ישכר. לשם כך צריך כל אדם למזוג את היין במים או במיץ ענבים כפי השיעור המתאים לו.

ואף שבדיעבד יוצאים ידי חובה במיץ ענבים, צריך לדעת שכאשר תקנו חכמים לשתות ארבע כוסות, לא העלו בדעתם שישתו מיץ ענבים, כי לא היתה בימיהם אפשרות לשמר מיץ ענבים מעת הבציר בסתיו עד לחג הפסח בלא שיחמיץ. וגם מי שהיין לא היה טעים לו או ששתייתו גרמה לו לכאבי ראש, היה חייב לשתות ארבע כוסות. וכן מסופר על רבי יהודה בר' אלעאי, שהיה צריך לכרוך סוּדר על ראשו מפסח עד חג השבועות, מחמת כאב הראש שנגרם לו משתיית ארבע כוסות. ורק מי שהיין גרם לו לחלות וליפול למשכב, היה פטור מהמצווה (נדרים מט, ב. שו"ע תעב, י; מ"ב לה). הרי שכוונת חכמים בתקנתם היתה שנֹאמר את ההגדה ונספר ביציאת מצרים מתוך שתייה של יין משמח, והשותה מיץ ענבים אינו מקיים את המצווה כפי שתיקנוה חכמים. אמנם כיוון שיש לנו כיום מיץ ענבים, מי שסובל מהיין, כגון שהוא גורם לו לכאבי ראש, רשאי לצאת ידי חובתו במיץ ענבים.

גם נשים מצֻווֹת בשתיית ארבע כוסות, כמו בכל מצוות ליל הסדר (שו"ע תעב, יד). וגם עבורן המצווה היא לשתות יין משמח.[3]

מצווה להדר ולבחור יין משובח ומשמח לארבע כוסות, ויש מעלה בכך שהיין יהיה אדום. אבל יין לבן משובח עדיף על יין אדום פחות משובח. בדיעבד יוצאים בכל סוג של יין, ואפילו הוא לבן ואינו משובח (שו"ע תעב, יא).


[3]. בעבר רק בעת בציר הענבים היה ניתן להשיג מיץ ענבים, וכיוון שלעיתים בעת הבציר היין מהבציר הקודם כבר אזל, ועד שיספיקו להכין יין חדש יעברו ארבעים יום, הורו חכמים שבדיעבד אפשר לקדש על מיץ ענבים (ב"ב צז, ב; שו"ע רעב, ב). אבל לכתחילה המצווה לשמוח ביין, ובמיוחד בפסח, שעיקר תקנת ארבע כוסות נועדה כדי לומר את ההגדה בשמחה. וכ"כ ב'מקראי קודש' ח"ב סי' ל"ה. אמנם שם בעמ' קל, ב'הררי קודש', לימד זכות על נשים שיוצאות במיץ ענבים, שכן עיקר המצווה לשתות יין משכר כדי לקיים את מצוות השמחה, ונפסק להלכה שעיקר השמחה לגברים על ידי יין, ולנשים בבגדים נאים (פסחים קט, א, שו"ע תקכט, ב, ובאו"ה שם). מ"מ ברור שגם לנשים יש מצווה לשמוח במועדים ביין, כדעת ת"ק (פסחים שם), וכמבואר בפנה"ל מועדים (א, ט-י, 5). לא זו בלבד, אלא שנשים חייבות בארבע כוסות כגברים, "שאף הן היו באותו הנס" (פסחים קח, ב). וכן נהגו כל הנשים עד לפני כמה דורות. אלא שהשכרות גנאי לנשים יותר מלגברים (כתובות סה, א). לכן החוששות משכרות, רשאיות לערב יותר מיץ ענבים או מים ביין. וכן נשים בהיריון, שהאלכוהול מזיק להן, רשאיות לצאת בשתיית מיץ ענבים.
ט"ז - ליל הסדר

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן