ג – שהחיינו והטוב והמטיב

פורסם בקטגוריה יז - ברכות ההודאה והשמחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/10-17-03/

שתי ברכות תקנו חכמים על דברים חדשים ומשמחים. האחת: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", והשניה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הטוב והמטיב". ההבדל ביניהן הוא, שכאשר השמחה שייכת לאדם אחד, ברכתו 'שהחיינו'. אולם כאשר השמחה משותפת לשני אנשים ויותר, הרי שהשמחה גדולה יותר, ועליהם לברך 'הטוב והמטיב', שכך הוא פירושה של הברכה: 'הטוב' לי, 'והמטיב' לאחרים. למשל, בני זוג שקונים לעצמם רהיטים כדוגמת שולחן, כסא, תנור חימום או תנור אפיה, הואיל והשמחה נוגעת לשניהם במשותף, יברכו 'הטוב והמטיב'. אבל אדם בודד שקנה לעצמו את אותם הרהיטים יברך 'שהחיינו'.

על קניית בגד חדש ששמחים בו מברכים 'שהחיינו'. ואף שהבעל שמח בזה שלאשתו יש שמלה חדשה, והאשה שמחה שלבעלה יש בגד חדש, מכל מקום הואיל והשמחה המוחשית נוגעת רק לזה שלובש את הבגד, רק הוא מברך 'שהחיינו'.

אמנם הורים שקנו לילדם בגד חדש או קיבלו עבורו בגד חדש במתנה, והם שמחים בו, יברכו 'הטוב והמטיב'. שהואיל והם אחראים על מלבושיו, הם מתכבדים בהופעתו הנאה, ויש להם מזה שמחה מוחשית. וכך יברכו עד הגעת הילדים לגיל מצוות, שעד אז הם אחראים עליהם לגמרי ומלבושיהם בהתאם להנחייתם. ונראה שמשעה שהילדים יגיעו לגיל חינוך (סביב גיל שש), יברכו אף הם על הבגד החדש שלהם 'שהחיינו'.[2]

מי שזכה ברווח כספי גדול, אם הוא נשוי והכסף נכנס לחשבון המשותף לו ולאשתו, הואיל והם שותפים בשמחה, יברכו 'הטוב והמטיב'. ואם הוא רווק, או אפילו אם הוא נשוי אלא שהכסף נכנס לחשבון הבנק הפרטי שלו, יברך 'שהחיינו'. שאף כי מן הסתם גם אשתו תהנה מזה שיהיה לו יותר כסף, מכל מקום הואיל ולמעשה הכסף שייך רק לו, ואולי באמת אשתו לא תהנה ממנו, יברך 'שהחיינו' (שו"ת הלק"ט ח"א קצו, ר).

וכן דין יורש יחידי, אם הוא רווק או נשוי שהכסף נכנס לחשבונו הפרטי – יברך 'שהחיינו'. ואם הוא נשוי והכסף נכנס לחשבון המשותף לו ולאשתו – יברכו 'הטוב והמטיב'.

ואם ישנם שני יורשים או יותר שמחלקים ביניהם את הירושה, אפילו אם הם רווקים, יברכו 'הטוב והמטיב', הואיל והם נהנים יחד מאותה הירושה (שו"ע רכג, ב, באו"ה 'ואם').

עוד הבדל עקרוני ישנו בין הברכות הללו, שברכת 'הטוב והמטיב' נתקנה על טובה מוחשית, כבית חדש וכלים חדשים או יין נוסף ששותים בצוותא (לעיל ז, ז). ואילו ברכת 'שהחיינו' היא הודאה כללית יותר, שנתקנה גם על התחדשות שמחה שאין בה הטבה מוחשית, כדוגמת שמועה טובה שאין לו ממנה הנאה מוחשית (להלן ח), וכן על מועדים ומצוות שקבוע להם זמן.

ובכל מקרה שיש ספק בין ברכת 'שהחיינו' ל'הטוב והמטיב' יש לברך 'שהחיינו'. שכן אם הוא חייב ב'הטוב והמטיב' ובירך 'שהחיינו' – יצא, שסוף כל סוף הודה לה' על הטובה שהגיעה אליו. אבל אם הוא חייב לברך 'שהחיינו' ובירך 'הטוב והמטיב' – לא יצא, מפני שהודה בברכתו על טובה שהגיעה לשניים, ובאמת הטובה הגיעה ליחיד. [3]


[2]. ואמנם ההורים ששמחים בבגד הזה, מברכים עליו 'הטוב והמטיב', כי הם שותפים עם הילד בשמחה. אבל שמחתו של הילד היא שמחה של יחיד, כי כבוד ההורים פחות חשוב לו, ולכן יברך 'שהחיינו' (ע' מ"ב רכג, יט, כה"ח לו).

[3]. מי שקיבל מתנה מחבירו, לרא"ש עפ"י הירושלמי, אף שנותן המתנה אינו מברך, מ"מ המקבל יברך 'הטוב והמטיב', שכן גם נותן המתנה שותף ממשי בשמחתו. וכ"כ שו"ע רכג, ה, א"ר וח"א. לעומת זאת, דעת רוב הראשונים (תוס', רשב"א ועוד), שהבבלי חולק על זה, ועל מקבל המתנה לברך 'שהחיינו', הואיל והשמחה המוחשית היא שלו בלבד. וכ"כ פרח שושן והגר"א. וכתב בבאו"ה 'שהיא', שלמעשה יברך 'שהחיינו', מפני שברכת 'שהחיינו' פוטרת את החייב ב'הטוב והמטיב', ואילו 'הטוב והמטיב' אינה פוטרת את החייב ב'שהחיינו'. וכ"כ סדבה"נ יב, ג.

פורסם בקטגוריה יז - ברכות ההודאה והשמחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן