יא – בצק עבה שנועד לבישול

כאשר מתכוונים להכין מהבצק סופגניות, איטריות, פתיתים, כיסנים (קרפלך) או שקדי מרק – כיוון שמתכוונים להכינם לאכילה על ידי בישול במים או טיגון בשמן עמוק, הם פטורים מחלה. ויש אומרים שכל הבצקים הללו חייבים בחלה, משום שזמן החיוב בחלה הוא בעת לישת הבצק, וכיוון שהבצק שלהם עבה וראוי לאפייה כלחם, אף שהכוונה לבשלם, חובה להפריש מהם חלה (ר”ת). למעשה, הלכה כדעת רוב הפוסקים, שהואיל ומתכוונים לבשל את הבצקים הללו – אין הם נחשבים לחם, וגם אם יקבעו עליהם סעודה – ברכתם ‘מזונות’ ו’על המחיה’. אלא שלכתחילה כדי לצאת ידי כל הדעות, נוהגים להפריש מהם חלה בלא ברכה.[12]

אם יאפו חלק מהבצק שמתכוונים לבשל, אפילו כשיעור עוגייה קטנה, לכל הדעות יהיו חייבים להפריש חלה בברכה מאותו מאפה. וזו העצה למי שרוצה לצאת מהספק ולזכות במצווה, להחליט מראש לאפות מהבצק עוגייה קטנה בתנור או על מחבת (מהר”ם מרוטנבורג, שו”ע שכט, ד).[13]


[12]. לר”ת כיוון שזמן חיוב החלה בעת הלישה, כל בצק שראוי לעשות ממנו לחם חייב בחלה, וכל מה שנחלקו ר’ יוחנן וריש לקיש במעשה אלפס, הוא בבלילה רכה שנשפכה למחבת או לסיר ונאפתה, כדוגמת עוגה בחושה, אבל אם העיסה היתה עבה, גם אם אח”כ בישלו אותה, חייבת בחלה. וכך דעת רוקח, יראים, רבנו פרץ, כלבו והשלמה. אמנם נחלקו בדעת ר”ת, י”א שרק אם הבצק יראה בסוף דומה ללחם, כדוגמת סופגניות ופריקסה, יהיה חייב לר”ת בחלה, אבל איטריות וכדומה, כיוון שאין צורתן צורת לחם – גם לר”ת פטורות (תר”י, מהרי”ט אלגזי). וי”א שגם בצק איטריות חייב בחלה, הואיל והבצק היה עבה (מרדכי, או”ז, פנים מאירות).

אולם לדעת רובם המכריע של הראשונים, רק בצק שנועד לאפיה נחשב לחם וחייב בחלה, אבל אם הוא נועד לבישול או לטיגון בשמן עמוק, כיוון שלא יהיה לחם, פטור מחלה (ר”ש, רי”ד, רמב”ן, רמב”ם, ראבי”ה, רשב”א, מאירי, מהר”ם חלאווה, רבנו ירוחם, חינוך). וכן פסקו שו”ע שכט, ג, גר”א ושועה”ר. אולם הש”ך שכט, ד, כתב שיש לחשוש לדעת ר”ת ודעימיה, וכ”כ הרבה אחרונים, ומהם: בא”ח, דעת קדושים. ואף שהיה אפשר להקל מפני שכך היא דעת רוב הפוסקים וחלה בזמן הזה מדברי חכמים, לכתחילה נוהגים להחמיר, הואיל ואין בכך טורח והפסד.

כאשר הקמח או הבצק נחלטו במים רותחים, כמו פחזניות וביגלה גדול, כל עוד המים הרותחים לא הכינום לאכילה אלא האפייה היא שהכינה אותם לאכילה, הם נחשבים מאפה וחייבים בחלה בברכה (שו”ע שכט, ח; ועי’ משפטי ארץ א, ט; דברי דוד ד, יו”ד מט). מנגד, אם הבישול הפך את הבצק לראוי לאכילה, לדעת רוב הפוסקים האפייה שאח”כ לא תחייבו בחלה. לפיכך, קוגל פטור מחלה, הואיל וכבר בשלב בישול האיטריות הן מוכנות לאכילה, למרות שאח”כ טעמן יושבח על ידי אפייתן בסיר. וממילא גם אם יקבעו על קוגל סעודה לא יברכו ‘המוציא’ וברכת המזון (עפ”י רמב”ן, ור’ דוד פסחים לז, א. מנחת שלמה ח”ג קנח, טז; ושלא כריש”א קובץ תשובות ג, ל, ועי’ משפטי ארץ א, 27).

בצק של קובה פטור מחלה, מפני שבנוסף לכך שהכנתו בבישול, מערבים בו בורגול ואין זו לישה רגילה (בנין אב ד, ס). אם הכינו סופגניות בתנור אפייה ולא בטיגון בשמן עמוק, כמובן שלכל הדעות צריך להפריש מהבצק חלה בברכה.

[13]. כאשר מתכוונים לאפות מקצת יתכן וירצו בסוף לאפות הכל, ולכן תקנו חכמים, שכל אימת שמתכוונים לאפות מקצת, כל הבצק יתחייב בחלה בברכה (ט”ז שכט, ה; ש”ך ו). וכך הנהיג מהר”ם מרוטנבורג כדי לצאת מהספק.

יש סוברים שיפריש חלה בברכה כבר מהבצק, הואיל ומתכוון לאפות מקצתו (ב”ח). ויש אומרים שרק לאחר אפייתו (ב”י). ומחמת הספק יש להפריש לאחר האפייה.

התכוונו לאפות את הבצק העבה ואח”כ נמלכו לבשלו או לטגנו בשמן עמוק, לכל הדעות חייבים להפריש ממנו חלה בברכה, הואיל ובעת לישתו התכוונו לאפותו. קל וחומר במצב הפוך, כאשר לשו את הבצק כדי לבשלו ונמלכו ואפו אותו, שחובה להפריש ממנו חלה בברכה, הואיל והוא לחם (שו”ע שכט, ג).

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן