א – צונן

לכתחילה יש להיזהר שלא יגעו מאכלי היתר באיסור, ולא בשר בגבינה. ואם נגעו והיו שניהם יבשים וקרים – מותרים בלא שטיפה. ואם יש חשש שנדבקו פירורים מזה לזה – יש לשפשף את מקום מגעם כדי להסירם. ואם היתה לחות או שמנונית במקום מגעם – יש להסיר את כל מה שדבק שם על ידי שטיפה ובשעת הצורך גם שפשוף. נגע בשר בגבינה רכה שאין אפשרות לשוטפה – יש להסיר מהגבינה ולזרוק את כל מה שנגע בבשר, ואת הבשר צריך לשטוף (חולין קז, ב; שו”ע צא, א; ש”ך א; פת”ש א).

לחם שנגע בבשר לח, מותר באכילה עם בשר. ואם ירצו לאוכלו עם חלב, כיוון שאין אפשרות לשטוף את הלחם בלא שיימאס, צריך לגרד מהלחם את מה שנגע בבשר. וכן לחם שנגע בגבינה לחה, אם ירצו לאוכלו עם בשר, צריך לגרד ממנו את מה שנגע בגבינה (שו”ע צא, ג; פת”ש ד).

נפלה חתיכת בשר לתוך חלב, אם הם צוננים אין שם בליעה, ויש להוציא את חתיכת הבשר ולשוטפה היטב והיא מותרת (שו”ע צא, ד). וגם החלב מותר, מפני שגם אם מעט לחלוחית מהבשר התערבה בחלב, היא בטלה בשישים.

ויש מחמירים וסוברים שכל זה בתנאי שחתיכת הבשר היתה חיה, אבל אם הבשר הצונן היה מבושל או צלוי, הוא עלול לספוג חלב בקליפתו, ולכן יש להסיר ממנו ‘כדי קליפה’, והשאר מותר. ואם יש בבשר המבושל או הצלוי בקעים או שהוא מתובל בתבלין חריף, למרות שהוא צונן, החלב עלול להיספג בכולו, וכל זמן שאין בכך הפסד מרובה, כולו אסור (רמ”א צא, ז).[1]


[1]. נגע בשר בגבינה קשה והיה אחד מהם לח, צריך להדיח את הבשר והגבינה, ואם לא הדיח ובישל, כשר (ט”ז צא, א, ועי’ פמ”ג שם). כתב בשו”ע צא, ב, שמותר להניח יחד מאכל כשר וטרף כאשר רגילים להדיח את הכשר, כדוגמת בשר חי עם טרף. ע”כ. ונראה שכך הורו מפני הדוחק בתנאי האחסון, אולם לכתחילה אין להניחם יחד.

בחולין קיב, א, מבואר שבשר חי של גוזל שנפל לרוטב חלבי – כשר (ביארו הראשונים שצריך להדיחו), אבל צלי צריך קליפה. ואם יש בו בקעים או שהוא מתובל – כולו אסור. ע”כ. יש אומרים שכוונת הגמרא שצלוי צריך קליפה, היינו שהוא חם. וכן הדין במבושל, וכן הדין בבשר בקר. ואם יש בבשר החם בקעים או שהוא מתובל – כולו אסור. אבל אם הבשר קר, גם אם הוא צלוי ועם בקעים ומתובל – די לו בהדחה (רש”י, רשב”א, ר”ן, ריטב”א, מאירי ושו”ע צא, ז).

מנגד, יש אומרים שגם כאשר הבשר הצלוי או המבושל קר, צריך לקולפו, מפני שהתרכך מעט ויכול לבלוע חלב בקליפתו. ואם יש בו בקעים או שהוא מתובל – כולו אסור. אבל אם לא בושל או נצלה – די בהדחה (סמ”ג, סמ”ק, או”ז, או”ה הארוך). ויש מחמירים לפי שיטה זו גם בבשר חי, שאם יש בו בקעים או שהוא מתובל – כולו אסור (תרומה, שערי דורא, פר”ח וגר”א). מנגד, יש אומרים שלשיטה זו החומרה חלה רק על בשר עוף הואיל והוא רך מטבעו (תוס’, רא”ש ופרי תואר צא, טו). והדעה המרכזית בשיטה זו, שהאיסור בצלוי או מבושל קר, ואין הבדל בין בשר עוף לבקר (תרומה, שערי דורא, רמ”א וש”ך). וכ”כ למעשה הרמ”א צא, ז, ובמקום הפסד מרובה הורה כשו”ע.

תפריט ההלכות בפרק

תפריט הפרקים בספר

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן