ט – כבוש כמבושל

אמרו חכמים שכבוש נחשב כמבושל, היינו שכאשר כובשים מאכלים בתוך נוזלים למשך יממה שלימה ברציפות, כל טעמי המאכלים שבתוך הנוזלים נבלעים זה בזה כמו בבישול. לפיכך, אם שרו בנוזלים מאכל כשר ומאכל טרף במשך יממה, ולא היה שם פי שישים כנגד המאכל הטרף, הכל אסור.

ואם הכבישה נעשתה בנוזלים מלוחים או חריפים מאוד, הכבישה יכולה להיעשות כבר בשיעור הזמן שניתן להרתיחם על אש (שו”ע קה, א). רבים שיערו זמן זה בכ-18 דקות. ואם זמן הכבישה היה פחות מכך, יש להסיר מהמאכל הכשר ‘כדי קליפה’ (שם).

נחלקו הפוסקים אם גם כלי בולע טעם על ידי כבישה, כגון אם שרו מרק של בשר טרף במשך יממה בתוך סיר, האם יצטרכו להכשיר את הסיר. להלכה נפסק שלכתחילה יש להחמיר להכשירו בהגעלה, אבל אם כבר בשלו בו מאכל, אינו נאסר.[10]


[10]. חולין קיא, ב: “אמר שמואל: כבוש הרי הוא כמבושל”. יש מבארים שרק כבוש במשקה חריף או מלוח כציר – מבליע כבישול, אבל כבוש במים ושאר משקים שאינם חריפים או מלוחים – אינו מבליע כבישול (רש”י, רשב”א, ורבים בדעת הרמב”ם). ולרוב הפוסקים כבוש בכל המשקים נחשב כמבושל (ר”ת, תוס’, ראב”ד, או”ז, רא”ש, רי”ו, ריטב”א, שו”ע יו”ד קה, א). יש אומרים שמשך כבישה זו הוא שלושה ימים (ראבי”ה, מהר”ם ויראים), ולרוב הפוסקים יממה (רא”ש, רי”ו, שערי דורא, שו”ע שם, ועוד). לגבי חריף, יש אומרים שגם כבישה בחריף מבליעה ביממה (או”ה הארוך, ש”ך וט”ז), ויש אומרים שהבלעתו כדי שיעור הרתחה (שו”ע קה, א, מ”א, בינת אדם ועוד). והסתפקו האחרונים כמה דקות הוא שיעור הרתחה: 10 או 18 או 24 דקות.

כבישה בכלים: יש סוברים שכבוש מבליע טעמים גם בכלי כמו בישול (או”ה הארוך, ש”ך ופמ”ג). ויש סוברים שמבליע רק בקליפת הכלי (ט”ז). ויש סוברים שמבליע בכלי עץ וחרס ולא בכלי מתכת (פלתי, ערך השולחן). נוהגים להורות כדעת המחמירים, ולכן יש להכשיר כלים שנכבש בהם איסור. אמנם כיוון שמעיקר הדין הלכה כדעת המקילים בכלי זכוכית ומתכת, הרוצה להסתפק בהדחתם רשאי (כך הורו לפני הדיון על כלי מתכת שבימינו, לעיל לב, ו-ט).

אמנם דין המאכלים שבושלו ונכבשו בכלים שנכבש בהם איסור קל יותר. ראשית, אם הם כלים ממתכת או מזכוכית, לרובם המכריע של הפוסקים, המאכל שבושל או שנכבש בהם אינו נאסר (או”ה הארוך ב, ח; ערך השלחן קה, א; פלתי א, יד יהודה, ועוד רבים, ושלא כט”ז שמחמיר בכל הכלים בכדי קליפה). וגם אם הכלים מחרס או מעץ, יש אומרים שמאכלים שבושלו או שנכבשו בהם מותרים, הואיל וזה שצריך להכשירם הוא חומרה (חקרי לב ח”א יו”ד עז; יבי”א ח”ב יו”ד ו). ויש אומרים שמאכלים שהתבשלו בהם נאסרו אבל מאכלים שנכבשו בהם מותרים, הואיל ועד שיעברו עשרים וארבע שעות של כבישה, טעם האיסור שבהם כבר נפגם (ט”ז קה, א, ש”ך ב; כנה”ג). ויש אומרים שגם מאכלים שנכבשו בהם – אסורים, ובתנאי שנכבשו מיד לאחר בליעת האיסור (מ”א תמז, טז; פר”ח יו”ד קה, א). ויש אומרים שכל עוד תחילת כבישת המאכלים נעשתה בתוך יממה מאז שהסיר נאסר בכבישה, המאכלים שנכבשו בו נאסרים, כי הטעם הבלוע בכלי אינו נפגם כאשר הוא שרוי בנוזלי הכבישה (פלתי א).

למעשה, גם אם בישלו מאכל בכלי שנכבש בו איסור, המאכל כשר. אם מדובר בכלי מתכת וזכוכית, הרי שזה מוסכם כמעט על כל הפוסקים. וגם אם הוא כלי חרס יש להתיר מחמת ספק ספק ספיקא: א) יש אומרים שרק בחריף יש כבישה. ב) יש אומרים שאין כבישה בכלים. ג) יש אומרים שגם אם יש כבישה בכלים, המאכלים שבושלו בהם לא נאסרו (חקרי לב), וקל וחומר אם נכבשו בהם.

תפריט ההלכות בפרק

תפריט הפרקים בספר

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן