ג – עירוי מכלי ראשון

עירה את מה שהתבשל בכלי ראשון על מאכלים אחרים, יש בכוח העירוי לבשלם ‘כדי קליפה’. לדוגמא, עירה רוטב טרף רותח על בשר – פני הבשר נאסרים, וצריך לקלף אותם, ואת שאר הבשר צריך לשטוף היטב, והוא מותר באכילה. ‘כדי קליפה’ הוא החלק הדק ביותר של המאכל שניתן לקלפו כאחד.

עירה מים חמים מכלי ראשון על חתיכת בשר כשרה וחתיכת נבלה, יכול לעבור טעם מהנבלה לכשרה ‘כדי קליפה’, מפני שהעירוי יכול להפליט ולהבליע כאחד. לפיכך צריך להסיר את קליפת הבשר הכשר ולזורקה ולשטוף היטב את הנותר (שו”ע סח, י).[3]


[3]. בדין עירוי ישנן ככלל שלוש דעות בראשונים: א) לר”ת עירוי מבשל לגמרי. ב) לתרומה ודעימיה מבשל כדי קליפה. ג) לרשב”ם ודעימיה אינו מבשל כדי קליפה אבל מבליע ומפליט טעמים כדי קליפה. נפרט את שלוש הדעות להלכה ולמעשה:

א) לר”ת, ראבי”ה ויראים, עירוי מבשל לגמרי. ואמנם יש סוברים שלר”ת עירוי מבשל רק כדי קליפה (רא”ש, טור וריטב”א), אולם לרוב הראשונים לר”ת עירוי מבשל הכל (רמב”ן, רשב”א, מרדכי, רי”ו, פרישה סח, ח, פר”ח יח, ועוד). ואין פוסקים כמותו.

ב) לתרומה, סמ”ג, רא”ש, ר’ יחיאל מפריז, מרדכי, תשב”ץ קטן, עירוי מבשל כדי קליפה. וכן נפסק להלכה בשו”ע ורמ”א סח, י; קה, ג. וכ”כ עוד אחרונים רבים ומהם: ש”ך, לבוש, כנה”ג, חכ”א, זבחי צדק. ויש פוסקים כתרומה אבל מחמירים וסוברים שבנוסף לכך שעירוי מבשל כדי קליפה הוא מבליע טעמים בכל התבשיל (יש”ש, ב”ח).

ג) לרשב”ם, ראב”ד, רמב”ן, מאירי, רא”ה ור”ן, עירוי מבליע ומפליט כדי קליפה אבל לא מבשל (ולכן אין בו איסור בישול בשר בחלב מהתורה, ואין בו איסור בישול בשבת מהתורה). (לעיטור, אף אינו מבליע ומפליט כדי קליפה). ←

למעשה, כאשר נפל בשר רותח לחלב צונן או חלב רותח על בשר צונן, הורו כמה פוסקים שבדיעבד אין צריך פי שישים כנגד קליפתו (רמ”א צא, ד; ש”ך ח, פר”ח ח, ועוד רבים). ההסבר העיקרי לכך, שלדעתם, התרומה ודעימיה שאמרו שעירוי מבשל כדי קליפה אמרו זאת כחומרה, אבל בדיעבד אפשר להחשיבו כאינו מבשל (מ”א תסז, לג; דרישה יו”ד צא, ג; ערוה”ש טז-יז) (וכך יוצא שמתחשבים בדיעבד בדעת רשב”ם). עוד אפשר לומר שלדעתם כדי קליפה אכן מבשל, אלא שבדרך כלל מחמירים בהגדרת עובי הקליפה כדי שיעור שניתן לקלוף, אבל בדיעבד אפשר להחשיב כדי קליפה כדקיק מאוד, וממילא בטל בשישים.

עירוי שנפסק קילוחו הוא עירוי שלא יצר חיבור בין הכלי הראשון למאכל שבו העירוי פגע, אלא לפני שהעירוי פגע במאכל כבר ניתק מהכלי שממנו יצא, וכיוון שהתרחק וניתק ממקורו – כוחו נחלש. יש אומרים שדינו ככלי שני שאינו מבשל ואינו מבליע ומפליט (רמ”א סח, י; לבוש י; ערוה”ש לב). ויש אומרים שהוא מבליע או מפליט אבל לא מבליע ומפליט כאחד, ולכן אם עירו מים רותחים על חתיכת כשר וחתיכת טרף, אין נכנס טעם טרף לכשר (ש”ך קה, ה; כנה”ג, פמ”ג סח, מש”ז ט; חכ”א, זבחי צדק צא, כא).

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן