ט – המתארח אצל מסורתי

המתארח אצל מסורתי, היינו יהודי שרגיל לאכול אוכל כשר ומקפיד להפריד כלים, שלא לבשל בשר בכלי חלבי ולא לבשל חלב בכלי בשרי, אם הוא ידוע כאדם אמין, אפשר לסמוך על דבריו. אלא שהואיל ויתכן שהוא לא מכיר את ההלכה כראוי או לא מדקדק בקיומה, אי אפשר לסמוך על אמירה כללית שלו שהאוכל כשר. ולכן, אם רוצים לאכול ממאכליו, יש צורך לשאול לפני כן על המאכלים שהוא מגיש חמש שאלות שמקיפות את כל התחומים הבעייתיים. כמובן שכדי למנוע פגיעה מיותרת נכון לשאול את השאלות בעת ההזמנה ולפני הסעודה.[7]

חמש השאלות: א) לגבי בשר, יש לברר אם הוא בהשגחה של כשרות אמינה. כאשר הרגילים לאכול בשר כשר, יכולים לסמוך על כשרות רגילה, והרגילים להדר לאכול בשר חלק, יאכלו בתנאי שהבשר חלק. ב) לגבי פירות וירקות, יש לברר האם נקנו מחנות או מרשת שמפרישים בה תרומות ומעשרות, ואם לא – יש להפריש מהם תרומות ומעשרות. ג) לגבי ירקות שיש בהם חשש חרקים, יש לברר האם נשטפו היטב. והמהדרים יבררו האם נקנו מגידולים נקיים מחרקים או הושרו במים עם סבון ואח"כ נשטפו. ואם הם בושלו, גם המהדרים יכולים לאוכלם. ד) טבילת כלים, לגבי כלי אכילה ממתכת ומזכוכית, כגון סכו"ם ממתכת וצלחות וכוסות מזכוכית, יש לברר האם המארח טבל אותם. ואם לא, יאכלו בכלי פלסטיק או בכלים חד פעמיים. בשעת הדחק כשאין שם כלים כאלה, יאכלו בכלי מתכת וזכוכית שלא הוטבלו. כאשר שאלה זו עלולה לגרום לעלבון גדול, אפשר להקל מחמת הספק (לעיל לא, ח). ה) לגבי מאפים ביתיים, יש לברר אם היו בכמות שחייבת בחלה (לעיל יא, ו), ואם כן, האם הופרשה מהם חלה, ובמקרה הצורך, להפריש כלשהו לחלה.[8]

כאשר יהודי מביא עוגה ואומר שהיא כשרה, מפני שאדם מסורתי שמקפיד על כשרות הכין אותה. כל זמן שזה שהביא את העוגה הוא אדם אמין, אפשר לסמוך עליו. אמנם שאלה אחת צריך לשאול: במידה והיה בבצק שיעור החייב בחלה, האם הפרישו ממנה חלה? במידה ואין ביטחון בכך, אפשר להפריש פירור מספק. אם יש פירות בעוגה, צריך גם לשאול האם הפרישו מהפירות תרומות ומעשרות. ואם לא ברור, יש להפריש תרומות ומעשרות.[9]


[7]. למדנו שאדם שעובר עבירות אבל מקפיד לאכול תמיד כשר, נאמן להעיד על כשרות מאכליו (שו"ע קיט, ז). ומנגד, אדם שחשוד לאכול לפעמים מאכלים שאינם כשרים, אינו נאמן להעיד על כשרות מאכליו (שם, א). וכן מי שמחלל שבת בפרהסיא אינו נאמן להעיד על שום מצווה (שם, ז). לכאורה לפי זה לא ניתן לסמוך על מסורתי שלעיתים אינו מקפיד לאכול כשר, וק"ו כאשר הוא לעיתים מחלל שבת בפרהסיא. אלא שיש שוני בין החשודים בעבר על כשרות וחילול שבת לבין מצבם בימינו. בעבר, כשהחברה היתה מסורתית, משפחתית ושבטית, היה ברור שהעובר על מצוות אלו הוא קל דעת או חצוף שבז למצוות ולכן אין לסמוך על דבריו לא בענייני כשרות ולא בענייני ממון. אולם כיום ישנם אנשים שאינם שומרים מצוות וידוע שהם ישרים ונאמנים (כפי שלמדנו ב'מאמר הדור' למרן הרב קוק זצ"ל. וכפי שלמדנו לעיל כט, יג, ביחס למחללי שבת בפהרסיא). וכן כתבו למעשה דבר חברון יו"ד ב, קכה; אכול בשמחה עמ' 155, שאפשר לסמוך על דבריו של אדם ישר והגון בענייני כשרות למרות שאינו שומרם בעצמו. בנוסף לכך, כאשר קל להשיג מאכלים כשרים סומכים גם על מי שיש ספק באמינותו שאומר שקנה את מאכליו ממקום כשר, וכפי הכלל "לא שביק היתרא ואכיל איסורא" (חולין ד, א-ב; שו"ע ב, ד). מנגד, אי אפשר לסמוך על עדות כללית שלו שהמאכלים כשרים, הואיל ולא תמיד שומר המסורת מכיר את פרטי ההלכה, לפיכך יש צורך לשאול את השאלות.

[8]. הבסיס לכך שמדובר על מסורתי שמקפיד על כשרות שהוא מקפיד על הפרדת כלי בשר וחלב. ואין צורך לשאול שמא בישל בכליו בשבת, ואזי לרשב"א ודעימיה הכלים צריכים הגעלה עבורו, ראשית מפני שלרא"ש ודעימיה אינם צריכים הגעלה, וגם לרשב"א ודעימיה, המתבשל בכלים נאסר עליו ולא על אחרים (פנה"ל שבת כו, 8). על דגים לא כשרים, אין צורך לשאול, שכן אדם מסורתי שנוהג לאכול כשר מקפיד על כך. וגם אין להוסיף בשאלה השלישית אם גם הסתכלו על ירקות העלים אחר השטיפה (לעיל כג, י), שכן בדיעבד שטיפה שמן הסתם מלווה במבט כללי מספיקה. מנגד, אפשר לטעון לכאורה שהואיל ובפועל רוב גדול של הבשר בארץ כשר, ומרוב הפירות והירקות מפרישים תרומות ומעשרות, ורוב האנשים שוטפים את ירקות העלים, אין צורך לשאול על כך. אולם להלכה, כל זמן שיש בזה ספק וניתן לברר אותו על ידי שאלה, צריכים לעשות זאת. וכפי שלמדנו לגבי בדיקת חמץ (פסחים ד, א; שו"ע או"ח תלז, ב). וביאר הפר"ח (תלז, ב), שכאשר הבירור מטריח מאוד, כדוגמת בדיקת כל הטריפות, סומכים על הרוב, אבל כשאינו מטריח, כמו לשאול שאלה, חובה לשאול. לפיכך, במקרה שהצגת חמש השאלות תגרום לעלבון גדול מאוד, כגון שהמארח הוא קרוב משפחה חשוב או אדם נכבד ביותר, ומאידך לא ניתן להימנע מלאכול שם בלא לגרום למחלוקת קשה, ניתן לסמוך על המארח המסורתי שמאכליו כשרים בלא לשאול את חמש השאלות. ואף שרוב הסיכויים שלא טבל כלי מתכת וזכוכית, בשעת הדחק כאשר השאלה על כך תגרום לעלבון גדול, ניתן לסמוך על המתירים לאכול כדרך ארעי בכלים לא טבולים (לעיל לא, ח).

[9]. על המוצרים שמהם מכינים עוגות אין שאלות, שכן בארץ מוצרים אלה כשרים, ורק מי שמתאמץ לחפש מוצרים לא כשרים ימצאם, ומסורתי לא חשוד על כך. אמנם יש לשאול על הפרשת חלה, ובעוגת פירות – על תרומות ומעשרות (שהן מחמש השאלות). על ניפוי הקמח לא צריך לשאול, שכן גם אם הוא נקנה מהשוק ולא ניפו אותו – בדיעבד העוגה כשרה (לעיל כג, טו). ולגבי הביצים, כבר למדנו שמעיקר הדין אין חובה לבודקן (לעיל כד, ב-ג). ואין חשש שאפו את העוגה בתבנית טריפה הואיל ומדבר במסורתי שמקפיד על הפרדת הכלים בין בשר לחלב.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן