המתארח אצל יהודי חילוני שאינו שומר כשרות, רשאי לאכול אצלו בכלים חד פעמיים מאכלים כשרים מאריזות שיש להן חותמת כשרות, או ממאכלים שהוכנו במסעדות עם כשרות מוכרת. וטוב שיבקש לדעת מי העניק כשרות למאכלים, כדי לוודא שמדובר בכשרות אמינה. וזאת כמובן בתנאי שהמארח ידוע לו כאדם נאמן, שאפשר לסמוך על דבריו (כמבואר בהערה 7).
אבל אין לאכול מאכלים שהוא בישל בביתו, מפני שקשה מאוד לבדוק את כל הבעיות שיכולות להתעורר. ובכל מקרה, הסירים שלו צריכים הכשרה בהגעלה, וקנסו חכמים ואסרו את המאכלים שבושלו בסירים שצריכים הכשרה, על כל אלה שהמאכלים בושלו למענם (לעיל לב, ג, 3).
כאשר המארח הזמין אוכל מבושל ממסעדה כשרה, אפשר לחמם את האוכל בתנור שלו, בתנאי שהמאכלים נותרו בתוך תבנית חד פעמית, ונעטפו בנייר כסף, כדי למנוע כניסת אדים מהתנור לתבשילים. ואם מחממים את המאכלים במיקרוגל, יש להניחם בתוך כלי כשר, כדוגמת כלי פלסטיק חד פעמי, ולעטוף את האוכל עם הכלי בשקית, כדי למנוע כניסת אדים מחלל המיקרוגל למאכלים.
קפה ותה אפשר לשתות אצל חילוני בכוסות חד פעמיות, או בכוסות חרסינה שנועדו לקפה או תה בלבד. בשעת הדחק אפשר להשתמש בכלי זכוכית למרות שלא הוטבלו (לעיל לא, ח; לב, ה).
יש להימנע מלהיכנס למסעדה לא כשרה, משום חילול השם ומראית עין, וקל וחומר שלא לשבת עם חבר שאוכל שם אוכל לא כשר. אמנם בחוץ לארץ בעת פגישה עם גויים אפשר להקל בכך, אבל בארץ שרוב המסעדות כשרות, גם עם גוי אין להיכנס למסעדה לא כשרה.[10]
כמו כן נכון שלא לקנות בחנות שפתוחה בשבת, אבל בשעת הצורך אפשר לקנות שם מאכלים ארוזים עם כשרות.
