מצווה לקרב ולגייר את גרי הצדק, ועל כן אמרו חכמים שמעת שיודעים שרצונו של הגר להתגייר הוא רצון אמיתי, אין לעכב את הגיור, כי אין להשתהות בקיום המצווה (יבמות מז, ב). בכלל מצווה זו לְלַוות וללמד את גר הצדק לקראת קבלתו בבית הדין. מצווה זו כלולה במצוות אהבת ה' ובמצוות אהבת הבריות.
אהבת ה', שנאמר (דברים ו, ה): "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלוֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ". אמרו חכמים (שם בספרי): "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' – אהבהו על הבריות", וכדרך שאברהם אבינו ושרה אמנו היו מקרבים את הגרים, שנאמר (בראשית יב, ה): "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן". ומה הכוונה עָשׂוּ? "הלא אם מתכנסים כל באי העולם לברוא יתוש אחד ולהכניס בו נשמה – אינם יכולים!" והיאך יכלו אברהם ושרה לעשות נפשות? "אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את הגר, כאלו בראו… אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים" (ברא"ר לט, יד; פד, ד).
אהבת הבריות, משום שיש בגיור חסד למתגייר, שעל ידי הגיור יזכה להיכנס תחת כנפי השכינה ולהתעלות במעלת ישראל. ולכן כל המסייעים למתגיירים להתגייר, מקיימים בכך את מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח), שעל גביה נוספה מצווה מיוחדת לאהוב את הגר, שנאמר (דברים י, יט): "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (לעיל א, א).[4]
