החלטת בית הדין תלויה גם באופיים ובניסיון חייהם של הדיינים. אם הם נוטים לחסד וגישתם אופטימית, או שנפגשו בעבר עם גרים צדיקים, ייטו לראות את הגר בעין טובה ולהאמין שכוונתו טובה, ויקבלו אותו. ואם הם נוטים למידת הדין ועמדתם מפוכחת ופסימית, או שנפגשו בעבר עם גרים שהתגלו כמנוכרים לישראל ולמצוות, ייטו לפקפק בכוונת הגר ולא יסכימו לקבלו.
כיוצא בזה מסופר בתלמוד (שבת לא, א), על נוכרי אחד שבא לפני שמאי ושאלו: כמה תורות יש לכם? השיב לו שמאי: שתים – תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב – אני מאמינך, ושבעל פה – איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו שמאי והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל – גיירו, והתחיל ללמדו עד שקיבל עליו גם את התורה שבעל פה.
שוב מעשה בנוכרי שבא לפני שמאי הזקן, וביקש להתגייר על מנת שיְלַמֵּד אותו את כל התורה על רגל אחת. דחפו שמאי באַמַּת הבניין שבידו, שהיאך אפשר ללמד את כל התורה על רגל אחת?! ומה שדחפו באמת הבניין, מפני שכך היתה דרכם של גדולי החכמים, שכל עוד לא שימשו בתפקידים ציבוריים, התפרנסו ממלאכתם. הלל היה חוטב עצים ושמאי היה בנאי. בדחיית הגוי באמת הבניין שבה היה מיישר את בניינו, רמז לו שמאי שבקשתו אינה ראויה ונוטה מדרך הישר. בא אותו הגוי לפני הלל, הסכים לגיירו, ואמר לו: מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך, זוהי כל התורה על רגל אחת, וכל שאר דברי התורה הם פירושים והסתעפויות של היסוד הגדול הזה, ועליך להמשיך ללומדם כדי לקיים את התורה.
שוב מעשה בנוכרי אחד ששמע על בגדי הכהן הגדול והתפעל מכבודו ומהדר יופיים של בגדיו. בא לפני שמאי וביקש להתגייר על מנת שיתמנה לכהן גדול, דחפו שמאי באמת הבניין שבידו, שהרי מי שלא נולד כהן – לא יוכל להיות כהן גדול. כשבא לפני הלל עם אותה בקשה, קבלו הלל וגיירו, ואמר לו שהואיל ורצונו להיות אדם גדול בישראל, עליו ללמוד 'טכסיסי מלכות', היינו את התורה. כשהגיע הגר לפסוק שבו מבואר שאף ישראלים אינם יכולים לשמש בכהונה, נשא קל וחומר בעצמו והבין שגר אינו יכול להיות כהן גדול והסכים להיות יהודי רגיל.
סיימו חכמים את סיפורם בכך שלְיָמים הזדמנו שלושת הגרים הללו למקום אחד, ואמרו: "קפדנותו של שמאי בִּקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה". לכאורה לפי שורת הדין שמאי צדק בכך שלא קיבל את שלושת הגרים האלו, שכן לפי דבריהם הם לא קיבלו את התורה והמצוות. בנוסף, מסתבר שלעומת אותם שלושה גרים ששמאי דחה והלל קיבל והתברר שהיו גרי צדק, היו מקרים שהלל קיבל גרים שלאחר מכן חזרו לסורם והתברר ששמאי צדק. אולם מכך שהגמרא בחרה להביא את סיפורם של הגרים שהלל קיבל והתברר שהיו גרי צדק, משמע שעדיף ללכת בשיטת הלל. כלומר, אף שברור שיש מקום לשיטת שמאי, וכל רב שדומה באופיו ובתפיסת עולמו לשמאי צריך להיות נאמן לדרכו, רצתה הגמרא ללמדנו שדרכו של הלל עדיפה.
בתוך כך למדנו, שגם לגר מותר לבחור להתגייר אצל רבנים שהולכים בדרכו של הלל, ואף אם ביקש להתגייר אצל רב אחד ולא קיבלו, רשאי ללכת להתגייר אצל רב אחר. וכן מותר לרב לקבל גר שנדחה על ידי רב אחר.
