כפי שלמדנו (בהלכה ד), אמרו חכמים (יבמות כד, ב): "לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה". בימי דוד מפני החשש שהם מבקשים להתגייר מפחד חילותיו, ובימי שלמה מפני החשש שהם מבקשים להתגייר כדי לזכות בעושרם של ישראל. אולם קשה, הרי חכמים אמרו (יבמות עט, א), שבימי דוד ושלמה גיירו מאה וחמישים אלף גרים, שראו כיצד ישראל נוהגים כבוד בגרים הגבעונים וביקשו להתגייר, והם שסייעו לשלמה בהכנת החומרים לבניין המקדש (לעיל ג, ז).
ביאר הרמב"ם (איסו"ב יג, טו), שאכן בתי הדין הרשמיים לא קיבלו גרים בימי דוד ושלמה, אולם הרבה גרים היו מתגיירים "בפני הדיוטות, והיו בית דין הגדול חוששין להם: לא דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום, ולא מקרבין אותן עד שתֵראה אחריתם" (וכ"כ רמב"ן ורשב"א). לדעת רובם המכריע של הפוסקים, לא היה ספק בתקפוּת הגיור, שכן בדיעבד הדיוטות כשרים לגייר, ומה שבית הדין הגדול לא קֵרב אותם עד שיראה כיצד נוהגים, הכוונה שלא סמכו על נאמנותם בכשרות או שהמליצו שלא להתחתן עמהם, עד שיראו שהם נוהגים כהלכה.[7]
נחלקו הפוסקים מה היה היחס של בית הדין הגדול לאותם בתי דין של הדיוטות שגיירו את מאה וחמישים אלף הגרים: יש אומרים שבית הדין הגדול התנגד לכך שגיירו שלא כדין, אלא שהואיל ובדיעבד כל יהודי שכשר לעדות כשר לשמש כדיין לגיור, גיורם של ההדיוטות היה תקף (כס"מ איסו"ב יג, טו; עזרת כהן יד).
ויש אומרים שבית הדין לא התנגד לגיורי בתי הדין של ההדיוטות, אלא העדיף להעלים עין מגיוריהם, ואולי אף תמך בהם בשתיקה. שכן לא ייתכן שהתנגד ומחה בהם, ולמרות זאת גיירו מאה וחמישים אלף בניגוד לעמדתו. אלא עמדתו היתה שאין ראוי לחכמים לגייר גרים שבאים להתגייר לשם ביטחון ועושר, אולם מאידך, גם אין ראוי לדחותם. ולכן העדיף שהדיוטות יגיירו אותם, כי להם מותר להיענות לגרים כאלה ולגיירם (מ"מ איסו"ב יג, יד; אדרת אליהו יו"ד פז).[8]
[8]. כתב ה'מגיד משנה' (איסורי ביאה יג, יד): "ביאר רבינו, שבית דין הדיוטות היו מגיירין אותם, ובדיעבד כולן גרים". ה'כסף משנה' (שם הל' טו) הבין מדבריו שלדעתו בית דין של הדיוטות רשאי לגייר גם גרים שבאים לשם דבר אחר, ורק לבתי דין רגילים אסור לקבל גרים כאלו. אולם ה'כסף משנה' עצמו חלק עליו, וביאר שגם להדיוטות אסור לגייר לשם דבר, וההדיוטות שגיירו בימי דוד ושלמה עשו שלא כהלכה, אלא שבדיעבד גיוריהם גיורים. וכ"כ הרב קוק (עזרת כהן יד); הרב צבי הירש גרודזנסקי (המאסף טז, ב, כ); והרב דב אברמוביץ' (דת ישראל ח"ב עמ' קנג).
מנגד, יש סוברים שלהדיוטות מותר לגייר לשם אישות, וכדעת המגיד משנה לפי הבנת הכסף משנה, ולכן בית הדין הגדול לא מחה בהדיוטות שגיירו מאה וחמישים אלף גרים בימי דוד ושלמה. כ"כ הרב חיים בלייח (מובא במסורת הגיור כה, ג). כיוצא בזה כתבו הרב אליהו גוטמכר (אדרת אליהו יו"ד פז), והרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ז, יח). והרב יששכר תמר (עלי תמר קידושין ד, א, 'המתגיירים'), ביאר שבית הדין הגדול ראה שהציבור מקבל את המבקשים להתגייר, והבין שאם לא יאפשר את גיורם, "קיים חשש רציני לפילוג האומה וקרע באחדות העם", ולכן העדיף להעלים עין מגיוריהם. כיוצא בזה ביאר הרב פיינשטיין, שהואיל ובכל מקרה מבקשי גיור אלה החלו להתערב בישראל, בית הדין הגדול העדיף שהדיוטות יגיירום (דברות משה יבמות ס"ס לה). והרב ישראל פורת כתב שההדיוטות מייצגים את המון העם שמחזר אחר גרים, ואילו חכמים אינם מחזרים אחר גרים אבל גם אינם מונעים את ההדיוטות מלקבלם (מזרח ומערב א, ה-ו, עמ' 378-380).
כהמשך לזה, יש סוברים שכאשר הגיור לשם אישות, ויש צורך לגייר כדי למנוע התבוללות, מוטב שהגיור יתבצע על ידי בית דין של הדיוטות. כ"כ הרב יוסף משאש (אוצר המכתבים ב' תתל), מנחם משיב א, מב; חדות יעקב יו"ד יג; הרב דוד צבי קצבורג (תל תלפיות כרך ט עמ' 231); הרב יוסף ליפלאנד (גרים וגירות סימן א); מאורות נתן קח; באר חיים מרדכי ח"א יו"ד מ. וראו מסורת הגיור יא, יג. מנגד, לרב חיים דוד הלוי (עשה לך רב ג, כט), עדיף שבתי דין רגילים יגיירום "בזהירות מרובה", ולא 'יפקירו' את הדבר לידי הדיוטות.
עוד יש לציין, כי למרות שבברייתא ביבמות כד, ב, מובא ש"אין מקבלים גרים לימות המשיח", מבואר בנביאים שיתגיירו גרים בימות המשיח, שנאמר (ישעיה יד, א): "כִּי יְרַחֵם ה' אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב", ופירש רד"ק: "וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל – בימי המשיח, ואז וְנִלְוָה הַגֵּר עמם, כמו שכתוב (זכריה ב, טו): וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם". וכמה מגדולי האחרונים כתבו שלעתיד לבוא בתי דין של הדיוטות יגיירו גויים שירצו להסתפח לישראל. כ"כ החיד"א (צוארי שלל, הפטרת בהעלותך אות ב), והרב חיים קצבי בספרו צרור החיים (ברכות נז, ב). וראו מסורת הגיור יא, י.
