כדי להבין את הדילמה הגדולה שניצבת בפני בית הדין בבואו להחליט על קבלת הגר, נחזור ליסודות. תכליתו של הגיור היא להצטרף לעם ישראל, עַמו של ה', שייעודו הוא ללכת בדרכי ה' ולהביא ברכה לכל משפחות האדמה. לשם כך נתן ה' לעמו ישראל את תורתו ואת מצוותיו, שעל ידי קיומן יזכה לאורו וברכתו, ויוכל לתקן את העולם.
הבעיה שאין לבית הדין יכולת לדעת בוודאות האם הגר מעוניין להתגייר מתוך אמונה בה' ורצון לקיים מצוות, או שהוא מעוניין להתגייר לשם טובות הנאה או לשם הסדרת נישואיו. ואף שהגר מצהיר על אמונתו בה' ורצונו לקיים מצוות, אין ביכולתם של הדיינים לבחון כליות ולב ולדעת האם הוא דובר אמת או שקר, או שדבריו חצויים – חלקם אמת וחלקם שקר. ואף במקרה שהדיינים נוטים לחשוב שהגר דובר אמת, אין ביכולתם לדעת האם בפועל הגר יעמוד בקשיים הכרוכים בהשתלבות בעם ישראל ובקיום המצוות, או שמא בעקבות חולשת אופיו או הקשיים שייתקל בהם – ייחלש באמונתו ויפסיק לקיים מצוות, ואולי אף יחזור לזהותו הקודמת. וכן מנגד, גם כשהדיינים נוטים לחשוש שהגר משקר, ובאמת אינו מזדהה עם היהדות ואינו מתכוון לקיים מצוות, ובקשת הגיור היא כדי להסדיר את נישואיו או מעמדו בישראל, ייתכן שבמשך הזמן בהיותו חי בקרב ישראל, יתקדם בהדרגה למדרגת גר צדק. גם הניסיון מלמד שקשה לצפות את העתיד, שכן היו גרים שמתחילה התלהבו מאוד מהיהדות, ולאחר גיורם חזרו לסורם. והיו גרים שנראו כאדישים ליהדות, ורק מפני שכבר חיו עם בן זוג יהודי קיבלום בדוחק, ולאחר הגיור, בתהליך הדרגתי, התחזקו מאוד עד שנעשו צדיקים גדולים.
אם כדי להימנע מקבלת גרים שלא יהיו גרי צדק, בית הדין יסכים לגייר רק גרים שקרוב לוודאי שיהיו גרי צדק, יחטא בדחיית גרים רבים שהיו יכולים להיות גרי צדק, ויגרום רעה גדולה לעם ישראל. שכן אמרו חכמים (פסחים פז, ב): "לא הִגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים", הרי שדחיית גר מאריכה את הגלות ומעכבת את הגאולה. יתר על כן, סירוב לקבל גר ששורש נשמתו בישראל, עלול לגרום סכנה גדולה לישראל, שכן מדובר בנשמה גדולה שלא מצאה את תיקונה, והיא עלולה להתהפך לרע. וכפי שאמרו חכמים על תמנע, שהיתה בת מלכים, ורצתה להידבק בזרעו של אברהם אבינו ולהתגייר. אולם האבות דחו אותה, כפי הנראה מפני שהרגישו שמידותיה אינן טובות. הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, ונולד ממנה עמלק שציער את ישראל. מכאן למדו חכמים שאחר שתמנע חזרה וביקשה שוב ושוב להתגייר, היו האבות צריכים לגיירה ולא לרחקה (סנהדרין צט, ב; ברא"ר פב, יד). וכן למדנו, שבעקבות התרשלות אברהם אבינו בגיור אנשי סדום, נגזר על בניו שישתעבדו במצרים (נדרים לב, א; לעיל א, ט, 5).
מנגד, אם בית הדין ישכנע נוכרים להתגייר או יקל לגייר כל מבקש, יגרום רעה גדולה לישראל בקבלת גרים שימשיכו להזדהות כגויים ולנהוג כמנהגם, וישפיעו לרעה על חבריהם ושכניהם שילמדו מדרכם. על גרים כאלה אמרו חכמים (יבמות מז, ב): "קשים גרים לישראל כספחת" (לעיל א, יא, 7), ועל מקבלי גרים שכאלה אמרו (יבמות קט, ב): "רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים".
פעמים רבות המציאות מורכבת, כוונת הגר אינה מספיק לשם שמיים, ויש אכן חשש שגיורו יגרום צרות וסיבוכים, ואולי הוא ובני משפחתו ישפיעו על חבריהם היהודים לרעה. אולם יש גם סיכוי שלאחר תהליך ארוך ומיוסר, הוא וצאצאיו יתערו בישראל ויספגו את אמונת ישראל, ויצאו מהם גדולים וצדיקים.
