כתבו כמה פוסקים, שאם הגר התגייר לפני סוף ארבע שעות, יאמר ברכות השחר וברכות התורה ויתפלל. ואם לאחר ארבע שעות, לא יתפלל אלא יאמר ברכות התורה בלבד, ואם ירצה, יאמר גם את ברכות השחר, שלדעת רבים זמנן כל היום. וכן דנו בהלכות נוספות ביחס ליום הגיור.
אולם בדרך כלל הלכות מפורטות אלו אינן מעשיות ונועדו בעיקר לעיון ולבירור גדרי ההלכות, שכן כל ענייני החיוב בזה שייכים רק לגר שהוא מלומד מאוד ובקי בהלכות תפילה וברכות. אבל בדרך כלל הגר אינו יודע בעת הגיור את פרטי הלכות תפילה וברכות, וממילא לא מוטל עליו לדקדק בקיומן. שכן אמרו חכמים (יבמות מז, א-ב), שלפני הגיור "מודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות… ואין מרבים עליו, ואין מדקדקים עליו". כלומר, הגר צריך להתרגל בהדרגה לקיים את המצוות, ואם לא התרגל לפני הגיור לקיים את הלכות תפילה וברכות בכל דקדוקיהן, אינו חייב להילחץ לקיימן מיד, אלא יתרגל בהן לפי כוחו.[9]
היתה מזוזה קבועה בפתח ביתו בעת שהתגייר, אם הגר קבע אותה בעודו גוי, יסיר אותה ויקבענה שוב בברכה. ואם היתה קבועה על ידי יהודי שהתגורר שם לפני כן, ונשארה לאחר צאתו, אין צורך להסיר את המזוזה, הואיל ונקבעה על ידי דייר שהיה חייב בה.
המתגייר בימי ספירת העומר, יספור בלא ברכה (פרי הארץ ג, או"ח א; ברכי יוסף או"ח תפט, כ; כה"ח שם, צד), ואמנם לגבי ילד שנעשה בר מצווה, כתבתי (פנה"ל זמנים ב, ז) שאם לפני שנעשה גדול לא הפסיד שום יום, ימשיך לספור בברכה, אולם זאת משום שהיה לו חיוב לספור מדין חינוך. אולם כאן שלא היה לו חיוב, גם אם ספר בברכה לפני הגיור, נחשב כמי שלא ספר. ואם מתגייר ביום הראשון לעומר, יספור ביום ללא ברכה ובשאר הימים עם ברכה (ברכי יוסף שם; כה"ח שם, צה).
