חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ט – תפקידי רב וראש ישיבה

כשם שאין ממנים מי ששני הוריו גרים לתפקיד דיין, כך אין ממנים אותו לתפקיד רב שיש בו שררה, כדוגמת רב עיר שיש בידיו סמכויות וכוח לכפות, כגון להעניק תעודת כשרות או להסיר אותה. ואם הציבור רוצה לבחור בו, רשאי. ואם הוא עדיף באופן ניכר על שאר המועמדים, ראוי לבחור בו. ואם מדובר בתפקיד רב שאין בו שררה, אלא רק הוראה והדרכה, אין שום מניעה במינוי גר.

בתפקיד ראש ישיבה לפעמים אין שררה, וזה כאשר הישיבה היא מוסד פרטי ולא מרכזי, והרוצים לבוא ללמד בה או ללמוד בה, מחליטים לקבל על עצמם את הנהגתו של ראש הישיבה. אבל אם מדובר בישיבה חשובה שמשרתת ציבור גדול, יש בתפקיד ראש הישיבה שררה, ולתפקיד ראש ישיבה כזו אין ממנים גר או מי ששני הוריו גרים. ואם הציבור רוצה לבחור בו – רשאי. ואם הוא עדיף באופן ניכר על שאר המועמדים – ראוי לבחור בו.[13]

גם בדין זה אנו נפגשים עם יסוד הבחירה שבולט יותר אצל הגרים, ולכן גם הגרים המוכשרים ביותר, מתאים יותר שיתרמו בתפקידים של לימוד, הדרכה ויצירתיות, ופחות בתפקידים שדורשים שררה וכפייה. וכן מצינו שכאשר הורידו את רבן גמליאל מנשיאותו, העלו אפשרות לְמַנות        את רבי עקיבא שלא היה כמותו גדול בתורה, אבל נמנעו מכך מפני שלא היתה לו זכות אבות שהוא בן גרים, והיה חשש שצערו של רבן גמליאל יגרום שייענש אם ישב על כסאו, ולכן מינו את רבי אלעזר בן עזריה שהיה חכם ועשיר, וגם היה מיוחס – דור עשירי לעזרא הסופר (ברכות כז, ב). "והיה רבי עקיבא יושב ומצטער ואומר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד להיתלות בו" (ירושלמי תענית ד, א). אולם בסופו של דבר, למרות שלא היה בתפקיד של שררה, נחשב רבי עקיבא לגדול התנאים וגדול התורה שבעל פה, וכל השמועות המובאות בדברי חכמים בלא שם אומרן – ממנו הן. וכל גדולי התורה שבדור שאחריו היו תלמידיו המובהקים: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בן שמוע (יבמות סב, ב; סנהדרין פו, א). כי כוח חידושו של רבי עקיבא היה מעל כולם, שהיה דורש על כל אות ואות וכל תג ותג תילי תילים של הלכות (מנחות כט, ב), ועליו דרשו את הפסוק (ישעיהו נג, יב): "לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל" – "זה רבי עקיבא, שהתקין מדרש ההלכות והגדות" (ירושלמי שקלים ה, א).


[13]. יש שכתבו שאין לְמַנות גר לתפקיד רב מקומי, ראש ישיבה או משגיח רוחני, כי יש בהם שררה וכפייה (שרגא המאיר ו, ל; משנה הלכות טו, צט). ולאג"מ יו"ד ד, כו, מפאת מצוות אהבת הגר יש לנטות לקולא, ולכן הורה שאפשר למנות גר לראש ישיבה כי הוא תפקיד שאין בו שררה, אלא כמו בעל הבית על פועליו. וכ"כ ביבי"א (יא, חו"מ ב) שמותר למנות גר לראש ישיבה, והוסיף שאין בזה שררה אלא תפקידו ללמד תורה לאחרים, ואף שהוא יכול לסלק תלמידים, אין זה נחשב שררה כי הוא עושה זאת למען התורה. ובאג"מ (יו"ד ב, מד; ד, כו), כתב שאין למנות גר למשגיח כשרות, כי יש בכך שררה לכפות את החלטותיו ולענוש על סירוב. והרב פרץ (אוצר פסקי גרים סי' מז) התיר, כי הוא רק שליח של הרב. בציץ אליעזר יט, מח, סבר שאין למנות גר לגבאי בית הכנסת כי יש בזה שררה, אבל אם בחרו בו, הרי שקיבלוהו עליהם ומותר (וצירף טעמים נוספים). והרב פוגלמן בבית מרדכי (חו"מ פ) התיר למנות גר לרב יישוב או קהילה, כי התפקיד בעיקרו איננו שררה וכפיה, והביא ראיות מכמה מקרים שמינו גרים בקהילות ישראל.

ונראה למעשה, שבכל ענייני הרבנות והגבאות יש בחינות, וכאשר עיקרו של התפקיד הוא ללמד ולהורות או לארגן בהסכמה, ממנים לכתחילה, וכאשר עיקרו של התפקיד כולל שררה וכפייה, אין ממנים. ואם רצו והסכימו – אפשר למנות. וכן כאשר המינויים נקבעים לזמן קצוב ובסמכות מוגבלת כפי השיטה הדמוקרטית, יש מקום לומר, שאין הגבלה. בכל אופן, אין שום מניעה להסמיך גרים בתעודת רבנות, שכן כיום רוב תפקידי הרבנות, גם המכובדים ביותר, הם תפקידי הוראה וארגון בהסכמה בלא כפייה.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן