חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ז – שררה ומנהיגות

ציוותה התורה, שכאשר ירצו ישראל לְמַנות מלך, ימנו אדם שנולד מישראל ואינו גר, שנאמר (דברים יז, טו): "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלוֹהֶיךָ בּוֹ, מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא". דרשו חכמים: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ – להוציא את הגר (יבמות קב, א).

אף שמצווה זו מהתורה שבכתב, ועל כן אין ביכולתנו להבין את מלֹא משמעותה, ניתן לתת בה כמה טעמים: א) המלך צריך לעורר את העם לשמור תורה ומצוות, ואם הוא מרקע נוכרי, יש חשש שֶׁיַּטֶה את לבב ישראל לדרכי הגויים (רשב"ם, בכור שור, רלב"ג וחזקוני). ונראה לבאר, שהואיל והמלך עמוס וטרוד בעסקי הממלכה, אין בידו פנאי לשקול כראוי כל מעשה ותגובה, לכן יש חשש שיגיב ויצווה כפי הרגליו הראשוניים ולא כפי הראוי בישראל. ב) המלך צריך להבין את העם, ובמיוחד בשעה שצריך להתמודד עם משברים קשים, ולשם כך צריך שיצמח מקרב העם. לכן אמרו חכמים שהמלך צריך גם להיות מבני הארץ, שנאמר: "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ" – "ולא מחוצה לארץ" (ספרי שם). ג) המלך צריך להיות מכובד ומקובל בישראל, כדי שדבריו יהיו נשמעים. במיוחד בזמנים קשים של מחלוקת או מלחמה, ההזדהות עם המלך והנהגתו שומרת על אחדות העם ומעצימה את כוחו אל מול אויביו.

אמרו חכמים שלא רק המלך צריך להיות מקרב ישראל, אלא כל תפקידי השררה צריכים להיות מישראל, שנאמר: "שׂוֹם תָּשִׂים – כל משׂימות שאתה משׂים לא יהיה אלא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ". ואין הכוונה רק לשררה חשובה כראש עיר, אלא כל תפקיד שיש בו כפייה וסמכות ענישה, כגון אחריות על פיקוח המשקולות בשוק, ובכלל זה סמכות להעניש את הרמאים כפי שיקול דעתו. וכן אחריות על חלוקת המים לשתייה ולחקלאות, שבידי האחראי סמכות לצמצם את הקצבת המים למי שלקח יותר מחלקו (קידושין עו, ב). לכל שאר התפקידים הנכבדים שאין בהם שררה הכוללת סמכות כפייה וענישה, אין הגבלה במינוי גרים.

אף שכל השררות נלמדו מדין מלך, ישנו הבדל ביניהם, שבמינוי מלך צריך להקפיד שגם אביו וגם אימו יהיו מישראל (תוס', רשב"א), שכן דרשו חכמים שעל המלך להיות ממובחר שבאחיו (ב"ק פח, א). אבל בשאר שררות די בכך שיהיה אביו או אימו מישראל, שנאמר: "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ", וגם אם רק אחד מהוריו מישראל, הוא נחשב 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' (יבמות מה, ב; קידושין עו, ב).[10]

כאשר הציבור הוא שרוצה למנות את הגר לתפקיד השררה, אפשר למנותו. כך היה הדין גם בזמן שהמינויים לשררות נעשו על ידי נציגי המלכות ומנהיגי המשפחות, שכאשר ידעו שהציבור רוצה בגר, יכלו למנותו. קל וחומר כאשר הגר עצמו נבחר בבחירות דמוקרטיות על ידי רוב הציבור לתפקיד ראש עיר וכיוצא בזה.

בנוסף, יש מקום לומר שכאשר החברה מתנהלת על פי כללי התפישה הדמוקרטית, לפיה השררה מוגבלת, שכל בעלי התפקידים כפופים לחוק ולנהלים, והם אינם אלא שלוחי הציבור, וכל המינויים הם זמניים – אין הגבלה למינוי גרים לתפקידי שררה, שכן הציבור הסכים לכך הסכמה כללית עקרונית. כעין זה כתב הרב ישראלי אף לגבי מינוי נוכרים (עמוד הימיני יב, פ"ה, ח).


[10]. החילוק בין מלך לשאר שררות מובא בתוס' סוטה מא, ב, 'אותו'; רשב"א יבמות קב, א; רבנו בחיי דברים יז, טו; ספר חרדים (ל"ת ד, ס). וכן העלה רמב"ן (יבמות מה, ב) כאפשרות שנייה, וכן משמע מסמ"ג לאוין רכא. וקשה על שיטתם, כיצד היה ראוי רחבעם בן שלמה להיות מלך, הרי אימו היתה נעמה העמונית, שהיתה גיורת, וכיצד רצו המורדים בדוד למנות למלך את אבשלום בן מעכה שהתגיירה. ביאר נו"ב קמא חו"מ א, שאמנם במינוי מלך חדש צריך ששני הוריו יהיו מישראל, אבל מי שיורש את המלכות מאביו אינו צריך שגם אימו תהיה מישראל. וכ"כ חת"ס או"ח יב (ובתורת משה דברים יז, טו). והוסיף בחמדת ישראל (ח"א מפתחות והוספות צג), שהואיל ורחבעם ירש את המלכות רק מכוח אביו, כאשר התייהר למלוך בתוקף גדול מאביו, מרדו בו, ונחלקה המלכות. ובמשפטי עוזיאל (ב, מב), ביאר שדין מלכי בית דוד מיוחד, שהואיל והמלכות ניתנה להם, גם כאשר אימם אינה מישראל, הם יורשים את המלכות. ורבי משה זכות (בפירושו על הזהר פר' בלק עמ' רלח) ביאר שנעמה עצמה לא היתה גיורת, אלא "אִמה, או אפילו אם אִמה, היא שהתגיירה, ונעמה היתה הורתה ולידתה בקדושה, ומותר זרעה למלוך".

דעות נוספות: לרמב"ם (מלכים א, ד), גם במלך די שאימו מישראל, וביאר הכסף משנה שכן הדין אם רק אביו מישראל. וכן סתמו עוד כמה ראשונים, שאִם אימו מישראל כשר למלכות (בכור שור ור' חיים פלטיאל דברים יז, טו; תוס' סוטה שם בדעת רש"י). ולריטב"א (קידושין יד, א), כל מקום שאמרו שצריך שאביו ואימו יהיו מישראל, אביו דוקא ואימו לאו דוקא, ולכן אם אביו מישראל כשר למלכות. בחידושי הר"ן סנהדרין לו, א, מבואר, שאם האב גוי או ששני ההורים גרים – הבן אינו כשר למלכות, אבל אם הורה אחד מישראל והורה אחד גר – כשר למלכות. וכן העלה רמב"ן יבמות מה, ב, באפשרות הראשונה.

בקידושין עו, ב: "תנינא: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ… מִקֶּרֶב אַחֶיךָ – כל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ. אמר ליה רב אדא בר אהבה: ואפילו אמו מישראל? אמר ליה: אמו מישראל – מִקֶּרֶב אַחֶיךָ קרינא ביה". הרי שלשאר 'משימות' (שררות) מוסכם שיכול להתמנות גם אם רק אימו מישראל. ומשמע שקל וחומר שאם רק אביו מישראל כשר, וכפי שעולה מכס"מ לרמב"ם מלכים א, ד. גם דין מינוי שאר השררות שיהיה מישראל הוא מהתורה, שכן מקורו בפסוק, וכ"כ בחינוך תצח.

תפריט