חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ח – מינוי גר לתפקידי דיינות

אחד מתפקידי השררה שעליהם ציוותה התורה 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' הוא תפקיד הדיין, ויש בכך שלוש מדרגות. כדי להיות אחד מעשרים ושלושה הדיינים בדיני נפשות, צריך שיהיה הדיין מיוחס לישראל מאביו ומאימו (סנהדרין לו, ב; תוס' 'חדא'). וכן בדין חליצה, אף שאינו חמור כדיני נפשות, למדו מהפסוק שצריך שיהא נִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל, ולשם כך צריך שיהיו שלושת דייני החליצה מיוחסים לישראל מאביהם ומאימם, שנאמר (דברים כה, ח-י): "וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו… וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל" (יבמות קב, א; שו"ע יו"ד רסט, יא; אה"ע קסט, ב)

לדיני ממונות הנידונים בפני שלושה דיינים, כיוון שמדובר בשררה קלה יותר, די שיהיו אביו או אימו של הדיין מישראל, ובכך הוא כבר נחשב 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' ויוכל לדון ישראלים בדיני ממונות.

מי ששני הוריו גרים, אינו יכול לשמש כדיין לדון ישראלים, אבל יכול לשמש כדיין לדון גרים (יבמות קב, א). וכן יכול לשמש דיין בדיון על קבלת גר לישראל.[11]

ואם הציבור רוצה, הוא יכול להסכים לקבל על עצמו דיין ששני הוריו גרים או שהוא עצמו גר. וכן מצינו שהיו שמעיה ואבטליון ראשי הסנהדרין אף שהיו בני גרים, לפי שישראל קיבלו אותם עליהם.[12]


[11]. אמנם לרש"י (יבמות קב, א, 'גר'), גר יכול לדון את חברו הגר אף בדיני נפשות, ובדיני ממונות יכול לדון גם ישראל. אולם רוב ככל הראשונים סוברים כפי שכתבתי למעלה, ומהם: תוס' סנהדרין לו, ב, 'חדא', רי"ף (סנהדרין יג, ב מדפי הרי"ף), רא"ש (סנהדרין ד, י), ורמב"ם (סנהדרין יא, יא). וכ"כ שו"ע יו"ד רסט, יא; לבוש, חסד לאלפים ד; סמ"ע (חו"מ ז, א), ועוד. לא כולם פירטו שבדיני נפשות צריך הדיין להיות ישראל משני הוריו, אך כ"כ נמוק"י יבמות קב, א, 'דן'. ביחס לדיין חליצה, דעת רוב הראשונים שצריך ששני הוריו יהיו מישראל, אמנם בתוס' (יבמות קב, א, 'לענין') כתבו שמספיק שאביו מישראל.

בכלל זה שגר יכול לדון את חברו הגר, הוא יכול גם לשמש כדיין גיור, כ"כ האדר"ת (מענה אליהו פח); הרב פלדר בנחלת צבי (ח"א עמ' רכו-רכז); שו"ת בית מרדכי (חו"מ פ, לרב מרדכי פוגלמן); שארית ישראל (יו"ד כב, לרב מינצברג); הגרע"י (משנת יוסף יג, לא), רשז"א, כמובא בדברות אליהו (יא, קעט); במראה הבזק (ט, לג). אמנם היו שהחמירו כי צריך קבלת ישראל (הרב ילוב, שלמי שמואל מה; וכן משמע מרש"ק בטוב טעם ודעת יו"ד רביעאה, רסח).

[12]. כיצד מינו את שמעיה ואבטליון להיות נשיא ואב"ד לסנהדרין? למהר"ל (דרך החיים א, י), שמעיה ואבטליון עצמם לא היו גרים אלא צאצאי גרים ואימם מישראל. וכ"כ תוס' יו"ט שם, וכ"כ בעל הנו"ב (דורש לציון, סוף דרוש ג), ולכן לא היתה שום מניעה למנותם.

ורבים סוברים שהיו גרים. כ"כ בכנסת הגדולה (הגב"י חו"מ ז, א), וביאר שהציבור קיבל אותם עליו, וקבלתם הועילה גם לדיני נפשות (נראה שהכוונה לקבלה ציבורית רחבה, מעבר לקבלה הרגילה שבה קיבלו את ראשי הסנהדרין). וכ"כ הרב קלישר במאזניים למשפט (חו"מ ז, א), שקבלת הציבור הועילה גם לדיני נפשות. וביאר שמן הסתם הקבלה היתה על ידי חכמי בית המדרש שבירושלים שהסכימו לכך בשם כל ישראל. וכ"כ בתומים (ז, א), שדי בכך שהחכמים וראשי הציבור יסכימו שאין ראויים כמותם. הקשה התומים, שקבלת הציבור יכולה להועיל רק לדיני ממונות ולא לדיני נפשות, וכיוון שהם ישבו בסנהדרין, משמע שגם דנו דיני נפשות. בביאור הראשון כתב, שקיבלו את המינוי ממלכות בית חשמונאי, וכמו שלמלכות היתה רשות להרוג, כך גם יכלו למנות דיינים לסנהדרין אף לדיני נפשות. ובביאור השני כתב שהם באמת לא דנו בדיני נפשות.

ויש שביארו, שכאשר הגר גדול באופן ניכר משאר הרבנים, אפשר למנותו בדרך המקובלת בלא הסכמה ציבורית מיוחדת. כ"כ ריב"א בשם סמ"ג (פירוש בעלי התוספות לתורה פר' משפטים עמ' רמז). וכ"כ רשב"ץ (מגן אבות א, י): "ושמא כיון שלא היה בישראל כמוהו בקבלה, הוא היה ראוי יותר מכולן. כי לא פסלה תורה גרים אלא בשיש כיוצא בהם בישראל, אבל אם אין כיוצא בהן בישראל, הם קודמין". וכ"כ חיד"א (ברכ"י חו"מ ז, ו); וחמדת ישראל (א, קונטרס נר מצוה, אות פט).

תפריט