ז – כתיבת פסוקי תורה שלא בתוך חומש שלם

כל התורה מהווה גילוי אחד מושלם של דבר ה’ בעולם, ולכן ספר תורה שחסרה בו אות אחת, כולו פסול. ולכן אמרו חכמים שאסור לכתוב קטעים מן התורה. החלק הקטן ביותר שמותר לכתוב מן התורה הוא חומש שלם, שאף שאינו נחשב לספר תורה, מכל מקום כיוון שהוא חומש שלם – מותר לכותבו כדי ללמוד בו. אבל פחות מחומש שלם, לא התירו בתקופת האמוראים לכתוב, אפילו כדי ללמד תינוקות של בית רבן (גיטין ו, ב). וכן פסקו להלכה כמה מגדולי הראשונים (הרמב”ם והרא”ש).

אבל למעשה, נפסקה הלכה להקל לכתוב קטעי תורה לצורך לימוד. שהואיל והשכחה גברה, והדבר נחוץ מאוד לצורך לימוד התלמידים, ‘עת-לעשות’ ולהקל בדין זה ולהתיר למורים ולתלמידים לכתוב פסוקים מן התורה על הלוח או במחברות. וכן התירו להדפיס סידורים שמובאים בהם קטעי תורה, כגון קריאת שמע ופסוקי דזמרה, מפני שאנשים רבים אינם זוכרים אותם במדויק, לפיכך ישנו הכרח להקל להדפיס את כל קטעי התפילה, כולל הפסוקים, כדי שהציבור הרחב יוכל להתפלל כראוי.

אלא שנחלקו האחרונים בשאלה, האם גם לצורך קל מותר לכתוב פסוקים מן התנ”ך. יש מתירים לכל צורך קל של קדושה, (ש”ך, בני יונה). ויש מתירים רק במקום שיש הכרח לימודי, אבל כשאין הכרח אוסרים (ט”ז, מ”ב).

לדוגמא, לדעת המתירים מותר לכתוב את הפסוק: “בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים” (ויקרא כג, מב), כדי לתלותו בסוכה. וכן מותר לכתוב או להדפיס את י”ג מידות רחמים כדי לתלותם על קיר בית הכנסת, משום שהדבר משפיע על אווירת הקדושה בבית הכנסת ומיקל על המתפללים לומר את י”ג מידות רחמים בלא להביט בסידור. וכן מותר לכתוב פסוקים שיש בהם משמעות מוסרית, ולתלותם בכיתות הלימוד. ולדעת המחמירים – אסור.

למעשה, אפשר להקל לכתוב פסוקי תורה לשם מטרות חינוכיות שאינן הכרחיות, ובתנאי שלא יכתבום באופן הכשר לכתיבת ספר תורה. וכתב דפוס הרגיל שלנו אינו כשר לכתיבת ספר תורה.[5]


[5]. לרמב”ם ולרא”ש, אסור לכתוב פחות מחומש גם לצורך לימוד. והרי”ף מיקל לכתוב קטעי תורה לשם לימוד. ואף שהשו”ע יו”ד רפג, ב, מחמיר, כתבו הב”ח והפרישה והש”ך והט”ז שהמנהג להקל, משום ‘עת לעשות לה’ הפרו תורתך’.

ולצורך חינוכי שאינו הכרחי: לדעת הט”ז יו”ד רפב, א, אסור. וכן כתב במ”ב תרלח, כד, שאין לכתוב פסוק “בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים” ולתלותו בסוכה. ומהש”ך יו”ד רפב, ו, משמע שמותר, וכן דעת בני יונה.

לדעת כמה מגדולי הפוסקים, האיסור הוא דווקא בכתב אשורית הכשר לספר תורה, אבל בשאר סגנונות הכתיבה, אין איסור לכתוב קטעי תורה. וכך דעת התשב”ץ ח”א ב, והביאו בפת”ש רפג, ב. וכן דעת רבנו ירוחם נתיב ב’ ח”ב יט, ב. אבל ‘בני-יונה’ מחמיר גם בכתב אחר, וכן דעת כמה אחרונים. וכיוון שיש מקילים לכתוב פסוקי תורה לשם מטרות שאינן הכרחיות, אם יכתבם בכתב שאינו דומה לכתיבת ספר התורה, יש להקל.

צריך לשרטט את השורה לפני כתיבת פסוק, ואח”כ אם רוצים מותר למחוק את השרטוט, שאסור לכתוב כתבי קודש בלא שרטוט, כדי שהכתיבה תהיה ישרה ונאה (שו”ע יו”ד רפד, א-ב). אמנם ישנה שאלה האם הכותב מכתב על נייר חלק ורוצה להזכיר פסוק, חייב לשרטט לפני כן קו ורק אח”כ לכתוב את הפסוק. לדעת ר”ת, רק כאשר כותבים דברי תורה צריכים לשרטט מתחת לפסוקים, אבל מהירושלמי משמע שגם במכתב צריך לשרטט. עוד אמר ר”ת, שרק אם כותב פסוק בשורה הראשונה צריך לשרטט תחתיו, אבל אם רוצה לכתוב פסוק בשורה השנייה, אינו צריך לשרטט, שהואיל והשורה הראשונה כבר כתובה, יכול ליישר את הכתב על פיה, ולכן אין חובה לשרטט מן השורה השנייה ואילך. עוד כתב הרמב”ן, שרק אם כותבים בכתב שכשר לספר תורה צריכים לשרטט את השורה.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן