יג – שמות ה’ בלועזית, וסימנים לשם ה’

האיסור מהתורה למחוק אחד מן השמות של הקב”ה חל על השמות הקדושים שבשפה העברית, שהיא לשון הקודש, ובה נברא העולם, ובשפה זו קבע הקב”ה כיצד יקראו לו בני האדם, ועל כן ישנו איסור מן התורה למחוק אחד משבעת השמות הקדושים שבעברית.

השאלה מה מעמד השמות הלועזיים שבני העמים השונים נתנו לקב”ה, כגון God (גוד) באנגלית, Gott (גוט) בגרמנית, גאט באידיש, או Бог (בוג) ברוסית. לדעת רוב הפוסקים, כיוון שמשמעות שמות אלו מקודשת, אין לבזותם או לאומרם במקום הטינופת, אולם כיוון שאינם השמות שהתורה נתנה לקב”ה, אין בהם קדושה. ולכן במקום שיש צורך מותר למוחקם. ואף אם כתבום בעיתון או במכתב, אין צורך לגנוז את המכתב או העיתון, אלא מותר להניחו בפח, שכן אין בזה ביזיון גדול. אבל אסור להשתמש בעיתון או במכתב שימוש של גנאי כגון לקנח בו טינופת.

וכן הדין לגבי אותיות שבאו לסימן לשם ה’, כגון כאשר כותבים שני יודים לסימן לשם ה’ – ‘יי’, או שכותבים אות ה’ או אות ד’ לסימן לשם ה’, שאין באותיות אלו קדושה, ורק לבזותן ממש על ידי שימוש של גנאי אסור, אבל למוחקן או להניחן בפח כאשר הם חלק ממכתב או עיתון – מותר. זוהי דעת רוב הפוסקים.

ויש מן האחרונים שהחמירו לגבי שם לועזי של הקב”ה, שאף שאינו חמור כשם קדוש שבעברית, לכתחילה אסור למוחקו, וכן אסור להניחו בפח, כי הנחתו בפח נחשבת ביזיון. ולכן הורו מלכתחילה שלא לכותבו בעיתונים או במכתב, כדי שלא יגיע לידי ביזיון בהשלכתו לפח. והתקנה לכך, לשנות את כתיבתו על ידי קו מפריד בתוך המילה – גו-ט או השמטת האות האחרונה – גו’.

ויש מחמירים יותר, ונוהגים שלא לכתוב אפילו אותיות שבאו לסימן לשם ה’, כדוגמת ה’, ולכן אינם רוצים לכתוב בתחילת המכתב ב”ה אלא כותבים בס”ד. אבל למעשה הלכה כדעת רובם המכריע של הפוסקים שהקילו, ואין לחשוש לדעת המחמירים בזה.[9]


[9]. לעניין שמות לועזיים כגון ‘גאט’, כתב הש”ך קעט, יא, שמותר למוחקם. וזה ברור מכל הפוסקים שלא הזכירו שבנוסף לשבעת השמות בעברית ישנם עוד שמות שאסור למוחקם. וממילא ברור שאין בשמות אלו קדושה ורק לבזותם אסור. אמנם כמה אחרונים כתבו להחמיר לכתחילה, כמובא בפ”ת רעו, יא, בשם חוות יאיר קו, שאם כתב השמות הלועזיים בכתיבה אשורית שכותבים בה ספר תורה, אפשר שאסור למוחקם. אמנם כתיבה רגילה שלנו כיום אינה נחשבת אשורית, לפי שאינה כשרה לספר תורה. גם בשו”ת אחיעזר ד, לב, כתב שלכתחילה יש לכתוב בעיתונים ‘גאט’ עם קו מפריד באמצע המילה (גא-ט), כדי שלא יבואו אח”כ לידי ביזיון. מ”מ למעשה נראה שהעיקר כדעת המקילים, וכמו שכתבו שועה”ר והמ”ב פה, י, שמותר למחוק שמות לועזיים ואין לבזותם. ונראה שהנחה בפח אינה נחשבת לביזיון כל כך, שהרי לדעת רוב הפוסקים אפילו מכתב שכתוב בו ‘שלום’ מותר להניח בפח.

ולעניין סימני אותיות שהם סימן לשם ה’, כגון ‘יי’ או ה’ או ד’, כתב הרמ”א יו”ד רעו, י, עפ”י מהרא”י בתרומת הדשן קעא, שמותר למחוק אותיות אלו לצורך. וכן דעת הפוסקים רובם ככולם. אמנם נראה מדברי הרדב”ז ח”א רו, שכל שמתכוון לכתוב אותיות שיהיו סימן לשם ה’, יש בהם קדושה ואסור למוחקם. אבל כאמור דעת רוב הפוסקים אינה כן. וכמו שכתב ערוה”ש רעו, כח, וכן משמע בבני יונה סוף סימן רע”ו. ובשו”ת מהר”י אסאד יו”ד ד”ש, הזכיר כמה פוסקים שסוברים שאין באותיות אלו קדושה, ובאר שאף לדעת הרדב”ז רק כאשר הסימן עולה לגימטריא של שם ה’ אזי יש להחמיר, אבל בשאר הסימנים אינו מחמיר. ועוד עיין בספר צדקה ומשפט פרק טז, הערה פח. ומכל מקום אלו שרוצים להחמיר ולא לכתוב ה’, משמע שאינם מרוויחים כלום אם כותבים ד’, שכן בין כה וכה כוונתם לרמוז לשם השם, ובה’ אין יותר קדושה מפני שהוא אות מן השם, שרק אם היה מדובר על אות שמתחילה את שם השם היה מקום לחומרא. ולכן אין סיבה לדקדק ולכתוב בראשי מכתבים בס”ד במקום ב”ה.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן