טז – האם מבטאים שם ה’ בעת הלימוד

למדנו שאסור להזכיר שם שמיים לבטלה. אך ראוי לברר מתי נחשבת אזכרת השם לבטלה. ברור שכאשר מתפללים צריכים להזכיר את השם, ואזכרות אלו הן חלק מהתפילה. וכן כאשר לומדים תנ”ך, קוראים את הפסוקים בשלמות.

השאלה, האם כאשר לומדים תלמוד ובו מוזכרים פסוקים מן המקרא עם שמות של הקב”ה, צריך להזכיר את השמות כפי שכתוב בפסוק או צריך לשנות ולומר ‘אלוקים’ במקום
‘א-לוהים’, ו’השם’ במקום ‘אדנ-י’.

להלכה מוסכם שהלומד גמרא רשאי לקרוא את השמות המוזכרים בה (מ”ב רטו, יד). אמנם בפועל רבים נוהגים שלא להזכיר את שמות ה’ במפורש, אלא במקום שנאמר בפסוק ‘אדנ-י’ אומרים ‘השם’, ובשמות שיש בהם אות ‘ה’, מחליפים אותה באות ‘ק’. למשל במקום ‘אלוהים’ אומרים ‘אלוקים’, ובמקום ‘אלוהינו’ אומרים ‘אלוקינו’, ובמקום ‘י-ה’ אומרים ‘קה’. והיו בין הפוסקים שחיזקו מנהג זהירות זה (ערוה”ש רטו, ב), אבל רוב הפוסקים סוברים שעדיף לקרוא את הגמרא תוך הזכרת השמות במפורש (שאלת יעבץ ח”א פא; ועיין אג”מ או”ח ב, נו, ויחו”ד ג, יג).[13]

בתלמוד מוזכרות גם ברכות, ונחלקו הפוסקים אם לקרותן תוך אזכרת שם שמיים. לדעת ה’שאלת-יעבץ’ (ח”א פא) יש לקוראן תוך הזכרת שם שמיים. אבל רוב הפוסקים כתבו שאין להזכיר את השם בקריאתן, שאם יזכיר את השם ייחשב כאומר ברכה לבטלה. ולכן ישנה ויאמר ‘השם’ במקום ‘אדנ-י’. אבל כאשר מלמדים קטן או אדם שעדיין איננו יודע לברך, יש להקריא לפניו את הברכה תוך אזכרת השם, ואף הוא צריך לחזור ולתרגל את הברכה באזכרת השם. ולאחר שכבר למד כיצד לברך, כשיקרא בתלמוד את נוסח הברכות יאמר ‘השם’ ולא יזכיר שם שמיים במפורש. (מ”ב רטו, יד, עפ”י מ”א, א”ר, שועה”ר ועוד).

עוד הועלתה שאלה, מה דין קלטת שהוקלטו בה תפילות ודרשות שנזכר בהן שם שמיים. האם מותר להשמיעה או שיש בזה חשש אזכרת שם שמיים לבטלה? וכן האם מותר למחוק הקלטות אלו?

לעניין השמעת ההקלטה אין איסור, משום שרק אמירת שם שמיים לבטלה אסור, אבל אם המכונה משמיעה שם שמיים אין איסור, רק שיזהרו שהשמעת השם תהיה באופן מכובד, והמקום יהיה נקי, שאם לא כן יש בזה ביזיון לקדושת השם (אג”מ יו”ד א, קעג).

לעניין מחיקת הקלטת, דעת רוב הפוסקים שאין בזה איסור, כיוון שאין ממשות של כתב בקלטת, אלא שבכל זאת היו שחששו שמא הדבר נראה כמחיקה וכפגיעה בשם שמיים. ושמעתי מהרב מרדכי אליהו זצ”ל הלכה למעשה, שאין להתחיל את המחיקה משם השם, אבל אם מתחילים את המחיקה לפני כן, הרי שהמחיקה בגרמא ואין בזה איסור. וכן אין איסור במחיקת קבצי שמע או טקסט במחשב שיש בהם שם ה’.[14]


[13]. גם כאשר רוצים לשבח את הקב”ה בתוך דרשה או דבר תורה, מצד הדין מותר להזכיר את שם ה’, אלא שנוהגים לשנות, ולהזכירו בכינוי ‘השם’ או הקב”ה, כדי שלא להרבות בהזכרת שם שמיים ומחשש שמא יפסיק באמצע המשפט ונמצא שהזכיר שם שמיים לבטלה.

[14]. באג”מ יו”ד ב, קמב, כתב שאין במחיקה איסור, רק שהדבר נראה מכוער, ולכן יש למוחקו בגרמא. וביבי”א ח”ד יו”ד כ, מרחיב בביאור שאין בזה איסור מחיקת השם. עוד עיין בציץ אליעזר יג, א, שכעיקרון הסכים לדעתם. גם במנחת יצחק ג, קב, כתב שאין בזה איסור, ורק שלכתחילה אין למוחקו כי דינו כדין סימן של השם. והציע למוחקו על ידי גוי או קטן. ונראה שכאשר מוחקים את כל הקלטת, אין בזה ביזיון וגם הדבר נחשב גרמא לכמה שיטות, ולכן אין בזה איסור.

תפריט ההלכות בפרק

תפריט הפרקים בספר

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן