גם אם ייתן החתן לכלתו את הטבעת ויאמר לה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", אם לא יהיו נוכחים במקום עדים כשרים, הקידושין לא יחולו והם עדיין יחשבו לרווקים. וזה ההבדל היסודי שבין עדות בדיני ממונות לעדות בקידושין וגירושין. תכליתם של העדים בדיני ממונות לברר מה היה באמת, האם פלוני נתן הלוואה לאלמוני? וכמה נתן? או האם פלוני הזיק לרכושו של אלמוני או גנב? אבל כשאין ויכוח בין שני הצדדים, אין צורך בעדים.
לא כן הדין לגבי קידושין וגירושין, שבהם נוכחות העדים היא חלק בלתי נפרד ממעשה הקידושין או הגירושין, ואם לא יהיו עדים, גם אם שני בני הזוג יספרו שערכו קידושין או גירושין ביניהם, אין לזה תוקף. משום שבקידושין וגירושין אין מדובר רק בחיוב של ממון מאחד לשני, אלא בשינוי מהותי במעמדם שמשפיע על כל בני האדם. מעתה האשה היא אשת איש ואסורה על כל שאר הגברים, ומי שינאף עמה יתחייב מיתה (להלן ו, ד), ואם התגרשה מותר לה להתחתן עם כל גבר אחר. שינוי כזה במעמדה, חייב להיעשות בנוכחות עדים, שמייצגים את כל עדת ישראל.
לפיכך לקראת החתונה צריך לבחור שני עדים כשרים, שתפקידם לעמוד ליד החופה ולראות את כל סדר הקידושין. ואף שנמצאים בחתונה אנשים רבים, צריך לייחד שני עדים כשרים, מפני שפעמים רבות סביב החופה עומדים קרובי משפחה שהם פסולים מלהיות עדים, ואילו החברים שיכולים להיות עדים עומדים רחוק ואינם מתבוננים בתשומת לב בכל פרטי הקידושין. ועוד, שאנו חוששים לדעת כמה פוסקים שסוברים, שאם בעדות אחת היו נוכחים עדים כשרים ופסולים תוך מחשבה שיעידו יחד, גם עדות הכשרים פסולה. לכן מייחדים שני עדים, והרב שמסדר את הקידושין אומר להם: "רק אתם העדים", כלומר: אל תחשבו שאתם מעידים כאן ביחד עם הקרובים אלא רק אתם העדים. על ידי כך הקרובים לא מצטרפים לעדות וממילא אינם פוסלים אותה. בנוסף לכך, עדי הקידושין הם גם העדים החותמים על הכתובה, ולכן צריך לייחדם, ולהקפיד שהם יראו את כל סדר הקידושין והחופה, ויחתמו על הכתובה.
העדים צריכים להיות כשרים, היינו זכרים בוגרים, שומרי תורה ומצוות, בני שלוש עשרה לפחות, שאינם קרובי משפחה של החתן או הכלה. אבל אחים, דודים, בני דודים, סבא וסבא רבא של החתן או הכלה – פסולים לעדות הואיל והם קרובי משפחה. וכן פועל שעובד אצל החתן או הכלה – פסול להעיד בחתונתם מפני שהוא תלוי בהם במשכורתו. אבל חברים טובים, שאין ביניהם לבין אחד מבני הזוג קרבה משפחתית או תלות כספית, יכולים לשמש כעדים.
אדם שאינו מזדהה עם ערכי התורה והמצוות שעליהם מבוססים הקידושין, אינו יכול להיות עד בחתונה. ולכן אדם שחוטא בגילוי עריות, פסול לעדות. וכן גנב פסול מלהיות עד, ואין הבדל בין אדם שמתפרץ לבית חבירו בלילה וגונב, לבין מי שמוכר בחנות ומשנה את המשקל לטובתו, או מנהל מפעל שגונב כסף מחשבון המפעל לכיסו, כל אלה גנבים ופסולים לעדות. וכן אדם שאינו שומר שבת כהלכתה, אינו כשר לעדות הקידושין שמבוססים על מצוות התורה. כיוון שעל ידי העדים הקידושין והנישואין מתבצעים, נוהגים לכתחילה להדר בבחירת עדים יראי שמיים. ויש מקפידים לבחור תלמידי חכמים לעדים.
