למרות הקדושה שבנישואין, קבעה התורה שאפשר להתגרש, ובמקרים קשים אף מצווה. שכן מגמת הנישואין שבני הזוג יחיו באהבה ושמחה, שלום ורעות, וכאשר יש ביניהם מחלוקות וצער, מותר להתגרש. אמנם על בני הזוג לעשות ככל יכולתם כדי לקיים את ברית נישואיהם, ועליהם גם לדעת, שרבים מיוזמי הגירושין מודים לאחר שנים שהחלטתם היתה מוטעית. בזמן שהם התקוטטו, היו בטוחים שלאחר הגירושין חייהם ישתנו לטובה, אולם בפועל הבעיות והתסכולים המשיכו ללוות את חייהם. גם אם התחתנו בשנית, נוכחו לדעת שחיי הזוגיות כרוכים בקשיים ואתגרים, ולו היו מתאמצים לשמור על נישואיהם, לומדים להביט על בן או בת הזוג בעין טובה ולעיתים לוותר, היו יכולים לזכות לחיים טובים ומאושרים יותר. לכן מתאמצים לעשות שלום בית.
לא זו בלבד, אלא שקבעה התורה מצווה נוראה, שאם ארע מקרה שאשה החלה להתרועע עם פלוני עד שבעלה חשד שהיא בוגדת בו, והתרה בה שלא תיפגש עם פלוני ביחידות במקום נסתר, ובכל זאת התייחדה עמו, והבעל חושד שבגדה בו וממילא היא אסורה עליו, ומנגד האשה מכחישה שנאפה. כדי לעשות שלום ביניהם, יעלו לבית המקדש, ויכתבו את פרשת סוטה עם שמות השם הכתובים בה על קלף, וימחקו את הפרשה שכתובים בה גם שמות קדושים אל מי מעיין, והאשה הסוטה תשתה את המים הללו. אם בגדה – תיענש משמיים ותמות, אם לא בגדה – תחיה ובריאותה תשתפר, ולבני הזוג יהיה מותר להמשיך לחיות יחד. ואף שישנו איסור חמור למחוק שמות קדושים, צווה ה' לעשות כן כדי לעשות שלום ביניהם. הרי שאם את השם הקדוש מוחקים כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, על אחת כמה וכמה שאנשים צריכים למחול על כבודם ולעשות כל מאמץ כדי להשלים ביניהם. בכלל זה מצווה שהורי החתן ישבחו את כלתו, והורי הכלה ישבחו את חתנה, וקל וחומר שלא יגרמו לסכסוכים ביניהם.
אמנם במקרה שהאיש והאישה לא הצליחו לעשות שלום ביניהם – צריך להתגרש. הגירושין נעשים על ידי כתיבת גט ונתינתו לאשה. הגט הוא שטר גירושין שנכתב על ידי סופר עבור גירושי פלוני ופלונית. מחתימים על הגט שני עדים, והאיש נותנו לאשתו בפני עדים, ומעת שהאשה קבלה את הגט בידה הרי היא גרושה. במקביל למתן הגט מסיימים את עסקי הממון שביניהם.
העילה החזקה ביותר לגירושין היא הפרת מצוות 'עונה'. הסירוב מצד אחד מבני הזוג לקיום יחסי אישות באופן הנעים והמשמח נקרא מרידה בנישואין. גם כאשר הבעל מפסיק לפרנס את משפחתו, זכות אשתו לתבוע גירושין ודמי כתובה מלאים. אמנם אם הוא אנוס, יש מקום לדיונים. כמו כן התנהגות אלימה או מגעילה של אחד מבני הזוג הן עילות מוצדקות לגירושין, אמנם אם יש אפשרות לתיקון המצב, בית הדין משתדל להשלים בין בני הזוג.
ראוי לציין שאם בני הזוג עשו מתחילה הסכם שאין אחד מהם אחראי לפרנסתו של זולתו, או שהאישה מתחייבת לפרנס את האיש, התנאי שלהם קיים. אולם אם עשו הסכם שאינם חייבים במצוות עונה, היינו בקיום יחסי אישות באופן המשמח, הנישואים בטלים, שאין נישואין בלא קיום מצוות עונה. אמנם בני זוג קשישים שחיו יחדיו שנים רבות, והאיש הגיע למצב של אין אונות, למרות שמעיקר הדין האישה רשאית לתבוע גירושין, בית הדין ממליץ לה לשמור אמונים לבעלה.
