כפי שלמדנו בהלכה הקודמת, ההתחייבות הבסיסית בנישואין היתה, שהאיש אחראי על הפרנסה וכל הכסף בידיו, ואילו האישה אחראית על עבודות הבית והטיפול בילדים, והאיש חייב לספק לאשתו את כל צרכיה הואיל אין בידה יכולת לכך. כיוון שכל הסיכום הזה נועד להגן על האשה, אם היתה מעדיפה שבעלה לא יפרנס אותה ולא יספק את צרכיה, כגון שהיה לה רכוש מבית הוריה, או שידעה להרוויח במסחר, יכלה לומר לבעלה: "איני ניזונת ואיני עושה", ומעתה כל רווחיה לעצמה, והוא היה פטור מלספק לה את כל צרכיה. וחובות הנישואין נותרו בתחום הנפשי, לשמח זה את זה במצוות עונה ובחיים הזוגיים. אמנם זה היה מקרה נדיר מאוד.
בדורות האחרונים, בזכות השכלולים הטכנולוגיים, כמו האפשרות לקבל מים מהברז ולקנות מאכלים ובגדים בזול, הזמן הנדרש לעבודות הבית פחת, ובזמן הפנוי נשים החלו לעבוד ולהתפרנס. בכסף שהרוויחו יכלו לקנות עזרה נוספת בעבודות הבית, וכן לשלם עבור מעון לתינוקות, וכך נוצר זמן נוסף שאותו יכלו להקדיש לעבודה. במקביל לכך, מערכת החינוך לבנים ובנות השתפרה והעניקה לנשים כלים להשתלב בענפי משק רבים ורווחיים יותר. כך בתהליך הדרגתי משכורתן של הנשים עלתה, עד שכיום חלקן מרוויחות יותר מבני זוגן.
למרות כל השינויים המופלגים במעמדה הכלכלי והחברתי של האשה, גם בימינו התחייבות הגבר בכתובה חשובה מאוד משני טעמים. האחד, המבנה הבסיסי של רוב המשפחות הוא, שהאיש אחראי יותר על הפרנסה והאשה יותר על הטיפול בילדים ובבית. השני, התחייבות האיש היא גם עבור הילדים, ואם האיש לא יתחייב לאשתו, יש חשש שיברח מאחריותו ההורית. עובדה היא שהחיים המודרניים פגעו ביציבות התא המשפחתי, עד שאחוז ניכר מהילדים הגדלים כיום במדינות המערב גדלים אצל אמם בלבד, בלא שאביהם יהיה נוכח בחייהם. לכן חשובה כל כך התחייבותו של האיש כלפי אשתו בעת הנישואין.
בכל אופן השינויים במעמד האשה מעוררים שאלות חדשות ביחס לחלוקת האחריות לפרנסת המשפחה ולטיפול בילדים ולעבודות הבית, בימי נישואין וחס ושלום גם בימי גירושין. העיקרון המנחה צריך להיות שמירה על כללי הצדק שבין בני הזוג, תוך מתן אפשרות לגירושין במקרים קשים, ומנגד, עיכוב גירושין חפוזים ועידוד לשמירת הנישואין. נצטרך לעבור תקופה של גישושים וניסיונות עד שהעמדה ההלכתית תתייצב, בדומה לתהליך תקנת הכתובה בימי בית המקדש השני (לעיל הלכה ו, והערה 1). שינוי אחד שכבר נעשה הוא שיתוף האשה באחריות למזונות הילדים.[6]
כמדומה שגם השוללים את ההבדלים המהותניים המסורתיים יודו שבמסגרת ההבניה התרבותית שבה אנו חיים – למבנה המשפחה המסורתי ישנו סיכוי טוב יותר להצליח, ואילו שינוי מהיר לכיוון שוויון מגדיל מאוד את הסיכון לערעור הזוגיות וגירושין, ואין ראוי לסכן את שלום הזוגיות על מזבח השוויון. אמנם לדעתם יתכן שבתהליך הדרגתי יימצאו תבניות משפחתיות משוכללות ועמוקות יותר לשמירת הזוגיות בחלוקת תפקידים שונה. וימים יגידו אם הם צודקים ובמה.
