ח – דיני הכתובה

פורסם בקטגוריה ד - קידושין וכתובה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/11-04-08/

נחלקו התנאים בשאלה האם התורה חייבה את הבעל לכתוב לאשתו כתובה שתגדיר את סכום הפיצויים שיצטרך לתת לאשתו במקרה שיתגרשו, או שזו תקנת חכמים, שממשיכה את מצוות התורה שהטילה על החתן לדאוג לכל צרכיה של הכלה (כתובות י, א). בכל אופן, לרוב חשיבותה של הכתובה שמבטיחה את זכויותיה של האישה, אסרו חכמים על אדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה (שו"ע אה"ע סו, ג). ואם הכתובה אבדה, חייב הבעל לכתוב לאשתו מיד כתובה חדשה. כלות רבות נהגו להפקיד את כתובתן בבית הוריהן. במועצות הדתיות שבמדינת ישראל תקנו לכתוב את הכתובה בשני עותקים, העותק הראשון נשאר ברשות הכלה, והשני מופקד במועצה הדתית, כדי שאם הכתובה שנשארה אצל הכלה או הוריה תאבד, לא יצטרכו החתן והכלה לפרוש זה מזה עד לכתיבת שטר כתובה חדש, אלא יוכלו להמשיך ולחיות ביחד על סמך הכתובה המופקדת במועצה הדתית. ויש שאינם מרוצים מפתרון זה, מפני שלדעתם אסור שהכתובה תכתב בשני עותקים, ואזי הם כותבים במפורש על השטר הנוסף שהוא העתק, ועל ידי כך אין לו תוקף, ואם שטר הכתובה המקורי אבד, אסור להם להמשיך לחיות יחד עד שיכתבו כתובה חדשה.[3]

שטר הכתובה צריך להיערך על פי כל הכללים והדקדוקים ההלכתיים, כדי שלא יהיה ספק בכשרותו. שמות החתן והכלה צריכים להיכתב בצורה מדויקת, ואם יש להם כמה שמות, צריך להזכיר את כולם. וכן צריך להזכיר את שמות אבותיהם, וגם בשמות האבות יש לדקדק. אם טעו בכתיבת שמם או שם אבותיהם, הכתובה פסולה. כמו כן צריך לדקדק בכתיבת התאריך של חיוב הכתובה, שאם כתבו תאריך מוקדם, הכתובה פסולה. ולכן מדקדקים שלא לערוך את החופה בבין השמשות, מפני שספק אם הוא שייך ליום הקודם או ליום החדש, ואי אפשר לכתוב בכתובה תאריך מדויק. כמו כן צריך לציין את העיר או הישוב שבו החתונה נערכת, שללא ציון המקום השטר פסול.

לאחר שהשטר נכתב כהלכתו, צריך לערוך קניין, היינו מעשה שעל ידו החתן מתחייב הלכה למעשה בכל מה שכתוב בכתובה. הקניין נעשה בקניין 'חליפין', כלומר, הרב נותן לחתן במתנה מטפחת או חפץ אחר, ובתמורה החתן מתחייב על כל מה שכתוב בכתובה, והרב קונה עבור הכלה את כל זכויותיה. לאחר מכן, מתחת לחופה, ייתן החתן לכלה את הכתובה בפני העדים, ובכך מסתיים תהליך התחייבותו על הכתובה.

הכתובה מנוסחת כהצהרת העדים שמעידים איך שראו את החתן מקדש את הכלה, ומתחייב כלפיה בכל מה שכתוב בכתובה. ולכן הם צריכים לחתום בסוף השטר. נוהגים שגם החתן מצרף את חתימתו לכתובה, אבל מצד הדין חתימת העדים מספיקה.


[3]. במקרה ששכחו להביא את הכתובה לחתונה, ולא ניתן להביא במהירות סבירה כתובה לחתונה, בשעת הדחק, כדי שלא לעכב את כל המוזמנים, אפשר להקל ולערוך את החופה גם לפני כתיבת הכתובה, ובתנאי שהחתן יתחייב בעל פה על כל תנאי הכתובה, ויעשה על כך קניין בפני העדים. ומיד כשיביאו את הכתובה, ימלא הרב את הפרטים שצריך לכתוב בה, ויחזרו לעשות קניין על כל הכתוב בכתובה, והעדים יחתמו על הכתובה, והחתן ייתן את הכתובה לכלה.

פורסם בקטגוריה ד - קידושין וכתובה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן