יש להשתדל שישתתפו במעמד ברית המילה לפחות מניין, דהיינו: עשרה גברים מעל גיל בר מצווה, כדי להעיד עדות גדולה על האב, שהכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו, וכדי להודות לה' בפני עשרה על הולדת הבן (שו"ע יו"ד רסה, ו).
נוהגים לעמוד בעת המילה, כדי לכבד את כניסתו של הרך הנימול בבריתו של אברהם אבינו, וכן נאמר (מלכים ב' כג, ג): "וַיַּעֲמֹד כָּל הָעָם בַּבְּרִית".
מנהג טוב שהמוזמנים ילבשו בגדים נאים לקראת הברית, וכמובן שההורים עצמם צריכים ללבוש בגדים מכובדים לכבוד המצווה. ואפילו בתשעת הימים הראשונים של חודש אב, שהם ימי אבל על חורבן בית המקדש וממעטים בהם בשמחה, ילבשו המוהל, הסנדק ואבי הבן בגדי שבת (רמ"א או"ח תקנא, א). ואם יום הברית נפל בתשעה באב עצמו, ילבשו בגדים חגיגיים, אבל לא ממש לבנים כבגדי השבת (שו"ע או"ח תקנט, ח).
לפני ביצוע הברית, המוהל מברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על המילה", ומיד חותך את עיקר הערלה, ועוד לפני שהוא מספיק לפרוע את העור הדק של הערלה, האב מתחיל לברך שתי ברכות: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". כך הוא המנהג לפי השולחן ערוך (יו"ד רסה, א), וכך מנהג רוב ישראל ובכללם כל יוצאי אשכנז וצפון אפריקה ורוב יוצאי ספרד ועדות המזרח. ובקהילות מעטות מיוצאי ספרד נוהגים שהאב מברך תחילה: "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", ואח"כ המוהל מברך "על המילה" ומל את הילד, ולאחר מכן האב מברך "שהחיינו". ונכון לכל אדם להמשיך במנהג אבותיו. ושלא כמו אלה שמעודדים את כל האבות ממשפחות יוצאי ספרד, צפון אפריקה ועדות המזרח – לברך לפני הברית, בניגוד למנהג אבותיהם מדורי דורות.
לאחר שהעומד לברכות מברך על כוס היין את ברכת השבח וההודאה הוא אומר תפילה ובה הוא קורא שם לרך הנימול. רבים נהגו לשתות מהיין בסוף התפילה. אולם מרן הרב קוק זצ"ל היה נוהג לטעום מעט מהיין מיד לאחר הברכה, ורק לאחר מכן לומר את התפילה, כדי שלא להפסיק בין הברכה על היין לטעימה. ורבים נוהגים כמותו.
