חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

יב – בני אברהם

מצוות ברית המילה היא מצווה ייחודית לישראל, שנאמר לאברהם אבינו (בראשית יז, ט): "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם". ואף בני ישמעאל בן אברהם, ובני עשיו בן יצחק, אינם חייבים במצווה, מפני שנאמר (בראשית כא, יב): "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", ביִצְחָק ולא בישמעאל, בְיִצְחָק ולא בכל זרעו של יצחק, היינו רק אלה שנולדו מזרעו של יעקב מצווים במילה (סנהדרין נט, ב).

אמנם נחלקו הפוסקים לגבי בני קטורה, שאותה נשא אברהם אבינו לאשה לאחר פטירת שרה אמנו, שנאמר (בראשית כה, א): "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה". וקטורה ילדה לאברהם אבינו ששה בנים, והשאלה האם הם חייבים במצוות ברית המילה. לדעת רש"י (סנהדרין נט, ב), גם בני קטורה אינם חייבים במצווה, כי המילה שייכת לזרע יעקב בלבד, שנאמר "בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". אולם לדעת הרמב"ם, הפסוק "בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" נועד למעט את בני ישמעאל ועשיו, אבל בני קטורה עדיין לא נולדו באותה שעה, ולכן אף שהם אינם ישראלים, הם חייבים במילה כדין זרע של אברהם. וכיוון שבני ישמעאל התערבו בבני קטורה, ובני קטורה הרוב, למרות שכולם נקראים על שם ישמעאל שהיה הגדול, כולם חייבים במילה (רמב"ם הלכות מלכים י, ח).[3]

יש קשר מיוחד בין מצוות ברית המילה לארץ ישראל, עד שנוצרה עובדה היסטורית, שעם שאינו מהול אינו מסוגל להשתקע בארץ ישראל. וכך אמרו חז"ל (זוהר ח"ב כג, א), כל מי שנימול – יכול לנחול את הארץ. ולכן בזמן יהושע, לפני שהחלו בכיבוש הארץ, כל הגברים שעדיין לא נימולו מלו את עצמם, ורק לאחר מכן יכלו לכבוש את הארץ. ועוד אמרו חז"ל: עתידים בני ישמעאל לשלוט על הארץ הקדושה זמן רב, בשעה שתהיה ריקה ושוממה, וזאת מפני שהם נימולים, והם יעכבו את בני ישראל מלשוב למקומם. אבל מפני שהמילה שלהם ריקה בלי שלימות, כי הם אינם מלים ביום השמיני, וגם אינם פורעים את העור הדק, וכל המל ואינו פורע כאילו לא מל, לכן גם הארץ תהיה תחתיהם ריקה ושוממה, וסוף שיזכו בה ישראל שמילתם שלימה, ועל ידם הארץ תפרח (עי' זוהר ח"ב לב, א, ובפנה"ל 'העם והארץ' א, ח).


[3]. בשאגת אריה סימן מט הקשה על הרמב"ם שסובר שבני קטורה חייבים למול, הרי לאחר שסנחריב בלבל את כל האומות, כולם פטורים כי הולכים אחר הרוב. והשיב בשו"ת נודע ביהודה תניינא יו"ד קסד, שהכלל שהולכים אחר הרוב חל על ישראל ולא על האומות, וכיוון שבני קטורה הם מיעוט שכיח, חוששים לחומרה לחייב מילה. ע"כ. והקשה במנחת חינוך, אם כן כל הגויים יהיו חייבים במילה שמא הם בני קטורה. ובאמת כתב בצל"ח (סנהדרין נט, ב), שלרמב"ם כולם יהיו חייבים. ע"כ. אולם נלענ"ד, שרק מפני ששמם נשאר עליהם שהם בני ישמעאל ובכללם בני קטורה, ומסתבר שהם עדיין רוב ולכל הפחות מיעוט הניכר, הם חייבים במילה לרמב"ם, אבל שאר הגויים שבני קטורה שבהם מיעוט שאינו ניכר, פטורים.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן