ז – כהן ולוי שיש להם פירות

כהנים ולוויים שיש להם פירות – צריכים להפריש מהם תרומות ומעשרות כמו כל ישראל. אלא שהכהן משאיר את התרומות ברשותו ונוהג בהן קדושה כדין, ואף את ה’מעשר הראשון’ ישאיר ברשותו, שהואיל וגם הוא משבט לוי – אין עליו חובה להביאו ללוי. ולוי שיש לו פירות, מפריש מהם תרומות ומעשרות כדין, ומשאיר אצלו את ה’מעשר הראשון’, ואת התרומות יתן לכהן (רמב”ם מעשר א, ג-ד).

כהן ולוי שקנו מישראל פירות אחר שנגמרה מלאכת איסופם, קנסו אותם חכמים שלא יפרישו לעצמם תרומות ומעשר ראשון אלא יתנום לכהנים וללוויים אחרים, כדי שלא יבואו לקנות פירות טבל מישראלים, ויקפחו את אחיהם בנטילת התרומות והמעשר הראשון לעצמם. אמנם אם קנו את הפירות קודם גמר מלאכתם, אין מוציאים מידם את התרומות והמעשר הראשון (ירושלמי פאה א, ה; רמב”ם שם ו, טו).

בדרך כלל הלוויים היו מפרישים ‘תרומת מעשר’ מהמעשר שקיבלו, וגם בחרו לאיזה כהן ליתנה. אבל אם רצה הישראל, מותר לו להפריש מהמעשר הראשון שהפריש ללוי ‘תרומת מעשר’ וליתנה לכהן יחד עם ה’תרומה גדולה’, למרות שהוא נוטל בכך מהלוי את הזכות לבחור לאיזה כהן לתת את ‘תרומת המעשר’ מהמעשר שלו (גיטין לא, א; רמב”ם תרומות ג, יב). כיום, כדי למנוע מכשול ושכחה, עדיף שהישראל שמפריש את המעשר יפריש מיד גם את ‘תרומת המעשר’, ויניח בפח את התרומות כשהן עטופות דרך כבוד.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן