חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ב – מדרגות ההגעלה

חובת ההגעלה היא לפי רמת השימוש בכלי, ארבע רמות ישנן: א) כלי ראשון שעל האש, ב) כלי ראשון שאינו על האש.
ג) עירוי מכלי ראשון. ד) כלי שני.

כלי ראשון, הוא הסיר שמבשלים בו על האש, וכן כף שמערבים בה תבשיל שמתבשל על האש. אם התבשיל היה טרף, הכשרתם כדרך בליעתם – במים רותחים בכלי ראשון על האש.

כלי ראשון שאינו על האש, הוא הסיר שהיה על האש והוסר ממנה או שכיבו את האש תחתיו. שהואיל וכבר אינו מתחמם על האש – חומו נחלש ואין בכוחו לבשל ולהבליע טעמים כמו בעת שהיה על האש. ולכן אם הכניסו לתוכו כף, אפשר להכשירה בכלי ראשון שאינו על האש, ובתנאי שהמים שבו עדיין חמים מאוד.

עירוי: קערה שעירו אליה תבשיל טרף מכלי ראשון, כיוון שהתבשיל הטרף ניתק מהסיר שבו התחמם, אינו יכול להבליע ולהדביק טעמים במידה שווה לכלי ראשון, ולכן די להכשיר את הקערה בעירוי של מים חמים מאוד מכלי ראשון.

כלי שני הוא הכלי שאליו עירו את התבשיל מהכלי הראשון. שאם למשל עירו מים רותחים לכלי שני, והכניסו לתוכו בשר טרף כדי שיתחמם במים הללו, הכלי צריך הכשרה ברמה של כלי שני. ואמנם רבים מקילים וסוברים שכלי שני אינו בולע ואינו צריך הכשרה, אולם כיוון שיש מחמירים, יש להגעיל גם כלי שני.

תבשיל בכלי ראשון שהצטנן עד שחומו ירד לפחות מ-45 מעלות, אינו יכול לבשל ולהבליע טעמים, ולכן אם הכניסו לתוכו כף, הכף אינה צריכה הגעלה אלא די להכשירה בהדחה.

תבשילי טרף שנמצאים בכלי שלישי, למרות שהם חמים מאוד, כיוון שכבר התרחקו ממקור החום, אינם נחשבים כמבליעים ומפליטים טעמים, ולכן הכלים שבאו עימם במגע, אינם צריכים הכשרה בהגעלה, אלא די להכשירם בהדחה.[2]

סכין שחתכו בה בשר טרף רותח על האש, צריכה ליבון. ואם חתכו את הבשר לאחר שהסירו אותו מהאש, הסכין צריכה הגעלה. וכן מזלג שנעצו במאפה טרף בעודו בתנור – צריך ליבון. ואם לאחר שהוציאו אותו מהתנור – צריך הגעלה.

מרק טרף צונן ששהה במשך יממה בכלי, יש אומרים שהכלי צריך הגעלה, על פי הכלל 'כבוש כמבושל'. וכן נוהגים להורות לכתחילה. ובשעת הצורך אפשר להקל ולהכשיר כלי זכוכית ומתכת בהדחה, הואיל וידוע שאינם בולעים (להלן לה, ט; פנה"ל פסח י, יג).

רבים נוהגים לכתחילה להכשיר את כל הכלים הצריכים הגעלה בכלי ראשון, היינו במים רותחים שעל האש, משום שחוששים שמא השתמשו בהם בכלי ראשון ושכחו (עי' רמ"א או"ח תנא, ו; כה"ח קז). אולם כאשר ברור מה היתה רמת השימוש האסור, אין צורך להכשיר את הכלי ברמה גבוהה יותר.


[2]. יש מחמירים בכלי שלישי כאשר התבשיל שבו חם מאוד (פר"ח), ולדעת רוב הפוסקים דין כלי שלישי כצונן, ודי להכשירו בהדחה. משום שכל הכללים שקבעו חכמים הם גדרים רחוקים ליתר ביטחון, שכן בדרך כלל גם בכלי ראשון שאינו על האש הטעמים אינם נבלעים, ק"ו בעירוי, וק"ו בכלי שני (וזאת בנוסף לכלל הבסיסי, סתם כלים לאו בני יומם והטעם שבהם פגום ואינו אוסר), ואע"פ כן כיוון שבמקרים רחוקים יתכן ותהיה בליעה מסוימת, קבעו חכמים כללי ביטחון והצריכו להכשירם, אבל אין להרחיב את החששות מעבר לכללי הביטחון שנקבעו. וכן המנהג שלא להכשיר כלים שהשתמשו בהם בכלי שלישי, קל וחומר כאשר הכלים מזכוכית או ממתכת (לעיל לב, ח). לעניין גוש חם מאוד ראו להלן לה, ד, שנחלקו לגבי מצב שהוא בכלי שלישי או רביעי וכו'. למעשה, בכלי מתכת וזכוכית, כיוון שאינם בולעים וניתן לנקותם היטב, יש להורות כדעה המקילה. ובכלים שסופגים טעמים ככלי עץ, לכתחילה יש לחוש לדעת המחמירים בגוש.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן