ו – הגעלת הכלים בפועל

אפשר להשתמש לצורך ההגעלה בכל אחד מסירי המטבח ובלבד שיהיה נקי. מי ההגעלה צריכים להיות רותחים. בשעת הצורך, כאשר מערבים סבון במי-ההגעלה, אפשר אף להרתיח את מי ההגעלה בסיר טרף, שהואיל וטעם המים פגום, הכלי הטרף אינו אוסר את מי-ההגעלה (אמנם הוא עצמו לא הוכשר כמבואר לעיל ד).

משהים את הכלי בתוך המים הרותחים למשך כשלוש שניות. לכתחילה, לאחר ההגעלה נוהגים לשטוף את הכלי במים קרים, אבל אין זה מעכב. ולכן כאשר קשה לבצע את השטיפה במים קרים – אין חובה לטרוח על כך (שו”ע או”ח תנב, ז; מ”ב לד).[7]

לפעמים הכנסת הכלים מקררת מעט את המים עד שהם מפסיקים לרתוח, ואזי יש להשהות את הכלים במים עד שיחזרו לרתוח, והסימן לכך – שהם מעלים בועות.

כלי שלא ניתן להכניס את כולו למים, אפשר להגעיל תחילה את חציו האחד ואחר כך את חציו האחר (שו”ע תנא, יא).

כאשר צריכים להגעיל כלים רבים כדוגמת סכו”ם, נוח להכניסם בתוך סל למים הרותחים, ולאחר שהייה של כשלוש שניות, להוציא את הסל מהמים והכלים כשרים. כיוון שיש חשש שהכלים יהיו צמודים זה לזה והמים הרותחים לא יעברו ביניהם, יש לנער מעט את הסל בתוך המים, כדי שהמים הרותחים ייכנסו בין הכלים ויכשירום (עפ”י שו”ע או”ח תנב, ג-ד).

אפשר להכשיר כלים בלא סל, על ידי השלכת הכלי לתוך המים הרותחים, שכן בעת שקיעת הכלי בתוך המים הרותחים, הם מקיפים אותו מכל צדדיו ומכשירים אותו. ואם צריך להגעיל מספר כלים כדוגמת סכו”ם, יש להשליכם למים כלי אחר כלי. ואם רוצים לקיים את המנהג לשוטפם במים קרים מיד לאחר הכשרתם, ישפכו את המים הרותחים, וישליכו את הכלים המוכשרים לתוך כלי של מים קרים. אמנם כפי שלמדנו, אין בכך חובה, ואפשר להמתין עד שהמים הרותחים יתקררו, ויוציאו מתוכם את הכלים שכבר הוכשרו.

לסיכום, כך הוא סדר ההגעלה: מנקים את הכלי, מרתיחים מים בכלי גדול ונקי, מכניסים את הכלי שצריך הגעלה לתוך המים הרותחים, רואים שהמים ממשיכים לרתוח, ולאחר כשלוש שניות מוצאים את הכלי שהוכשר. נוהגים להוסיף מי סבון למי ההגעלה או להמתין יממה בין השימוש באיסור להגעלה. לכתחילה, שוטפים את הכלי במים קרים אחר ההגעלה.


[7]. הכל מסכימים שמי ההגעלה נועדו להפליט את הטעם שנדבק ונבלע בכלים, שעל ידי שהם רותחים הם ממוססים את השומנים שמדביקים את שיירי המאכלים לדופן הכלי ומפליטים את הטעמים. ראשונים רבים כתבו שיש להשהות את הכלים במי ההגעלה עד שיפלטו את בליעתם למים (רי”ף, רמב”ם חמץ ומצה ה, כג; ראב”ד, רמב”ן, רשב”א, ר”ן ועוד). והראבי”ה והטור (תנב, א), כתבו שהמנהג להכניס ולהוציא את הכלים מיד. ובארו האחרונים כדי שלא יחזרו לבלוע את מה שפלטו (מ”ב תנב, ד). הפרי חדש תנב, ו, ביאר שהמנהג כפשוטו להכניס ולהוציא מיד, ושלא כרוב הראשונים, שכן מנהג ישראל תורה. מנגד, הט”ז וא”ר, כתבו שגם לפי הטור והמנהג, צריך להשהות מעט. ובשועה”ר תנב, ד, ביאר שהכוונה “להשהותו מעט מזעיר”. כמדומה שכוונתם לכשלוש שניות.

עוד כתבו הראשונים, שלאחר ההגעלה יש לשטוף את הכלי במים קרים, כדי להסיר מהכלים את מה שפלטו, וכדי שחום המים לא יגרום לטעמים שנפלטו בהגעלה לחזור ולהידבק ולהיבלע בכלים (רמב”ם, ראבי”ה, רשב”א ועוד רבים. והמאירי כתב שבמקום לשטוף בקרים אפשר לנגב את הכלי כדי לקנח את הפליטה הדבוקה על שטח פניו). אולם כתבו הראשונים שהשטיפה בקרים אינה מעכבת הואיל ולא נזכרה בתלמוד. וביארו האחרונים, שזה מפני שנוהגים להגעיל את הכלים כשאינם בני יומם (עי’ מ”ב תנב, לד).

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן