אם השתמשו בתבנית בשרית נקייה למאפה חלבי או להפך, כיוון שבפועל לא התערבו טעמי הבשר והחלב יחד, אפשר להכשיר את התבנית בהגעלה, כדין 'היתרא בלע' (המבואר בהערה). וקל וחומר שאפשר להכשיר אותה בליבון קל על ידי חימומה בתנור על החום הגבוה ביותר למשך חצי שעה, שלדעת מקצת הפוסקים הכשרה זו נחשבת כליבון גמור שמועיל גם לבליעת איסור (כמבואר בהלכה ז).[10]
כמו כן, כאשר רוצים להפוך תבנית מבשרית לחלבית או להפך, די להכשירה בהגעלה או בחימום בתנור על החום הגבוה ביותר.
אמנם רבים באשכנז נהגו שלא להפוך כלים בשריים לחלביים ולהיפך על ידי הגעלה, כדי שלא יתבלבלו וישכחו מה היה חלבי ומה בשרי, אולם בשעת הצורך נהגו להקל. ובשאר הקהילות הורו שאפשר להגעיל כלי כדי להשתמש בו למין השני לכל צורך שהוא, אבל לא נהגו לעשות זאת באופן תדיר, כדי שלא ליצור בלבול במטבח בין חלבי לבשרי.[11]
כיוצא בזה, תבנית אפייה שאפו בה מאכל חלבי ולאחר יממה אפו בה בשר, כיוון שטעם החלב בעת אפיית הבשר היה פגום, בפועל לא התערבו טעמי חלב ובשר יחד, ולכן די להכשיר את התבנית בהגעלה כדין 'היתרא בלע'. ואמנם אסור לאפות בשר בכלי חלבי שאינו בן יומו, אולם כיוון שבפועל לא התערבו טעמי בשר וחלב טובים, אם עשו כן אין זה נחשב כבליעת איסור אלא כבליעת היתר שחכמים אסרוהו, ולכן מועילה לו הגעלה. וכ"כ או"ה הארוך נח, כו; פמ"ג בפתיחה להל' בשר וחלב, ועוד. ולשועה"ר או"ח תנא, יג, גם אפיית בשר בתוך יממה מאפיית מאכל חלבי נחשבת כהיתרא בלע, הואיל ובכל פעם אפה מין כשר. ואם זו תבנית מתכת וניקו אותה בין האפיות עם סבון כמקובל כיום, לכל הדעות גם אם אפו את הבשר בתבנית החלבית באותו יום, הכשרתה בהגעלה, הואיל ובפועל לא נותרו בה שאריות טעם חלב (לעיל לב, ו-ח), והרי זה כ'היתרא בלע' גם לפמ"ג ודעימיה. בפועל, הדרך הקלה להכשרת התבנית היא לחממה בתוך תנור האפייה על החום הגבוה למשך כחצי שעה, ולכל הדעות יוצאים בזה ידי הגעלה, שכן ליבון קל מועיל יותר מהגעלה (לעיל הערה 8).
וכן הדין בסיר פלא ובמחבת טפלון שאם השתמשו בהם בטרף, הכשרתם בליבון, אבל אם טעו ואפו או טגנו בהם חלבי ואחר יממה בשרי, הואיל ובליעתם נחשבת כ'היתרא', הכשרתם בהגעלה. ובסיר פלא, הואיל והוא עשוי מתכת, אם ניקו אותו, גם אם בתוך יממה אפו בו בשר, הכשרתו בהגעלה, הואיל וכלי מתכת נקי אינו פולט טעמים. אמנם אם לא ניקו את הכלים כראוי והיו בני יומם ואפו או צלו בהם מהמין השני, נחשב ל'איסורא בלע' והכשרתם בליבון, כמבואר בהלכה ז.
[11]. מנהג אשכנז שלא להגעיל כלים מבשרי לחלבי מובא במ"א תקט, יא, בשם רבותיו, וזאת כדי שלא יבואו לידי טעות ושכחה האם הכלי בשרי או חלבי. וכ"כ להלכה רבים מפוסקי אשכנז ואחדים מפוסקי ספרד. אמנם גם למנהג המחמירים באשכנז, בשעת הדחק או כשהכלי נטרף – מותר (פמ"ג תקט, א"א יא; תנב, א"א יג). וכן מותר לשנות את מעמד הכלי בעת שממילא מכשירים אותו לפסח (חת"ס יו"ד קי; מ"ב תנא, יט). וכן מותר לשנות את הכלי לאחר קבלתו במתנה או קנייתו, ויש שהתירו לשנותו על ידי הקנייתו לחבר וקנייתו ממנו בחזרה (דרכי תשובה יו"ד קכא, נט). ורבים כתבו שעל ליבון אין מנהג להחמיר (מהרש"ם ב, רמא; ערוגות הבושם ועוד).
ורבים סוברים שאין כלל הגבלה כזו, ומותר לכתחילה להגעיל כלי כדי להחליף את שימושו, שכך עולה מכל הראשונים, וכ"כ פר"ח יו"ד צז, א; פרי תואר צז, א; שדי חמד, יבי"א ח"ג יו"ד ד. וכן מנהג יוצאי ספרד. אמנם כפי הנראה, גם בקהילות ספרדים לא נהגו להחליף את השימוש תדיר, שכן ברור שהחלפה תדירה עלולה לגרום לבלבול. וכ"כ ר' שלמה קמחי מאזמיר ב'ימי שלמה' על הרמב"ם מאכ"א יז, ג; ובימינו, בדברי דוד ח"א יו"ד יב, ה. בנוסף לכך כתב החיד"א במחז"ב תקט, ב, שכאשר הכלי בן יומו אין להגעילו כדי להחליפו.
