צריך לנקות את הכלי לפני הכשרתו בהגעלה, מפני שהמים הרותחים מוציאים את הטעמים הבלועים בכלי והדבוקים בו, אבל אינם מנקים את הכלי מכל שיירי המאכלים שדבוקים בו. והמכשיר כלי בהגעלה בלא שניקה אותו תחילה, צריך לנקות אותו ולחזור להגעילו (שו"ע או"ח תנא, ג).
גם את ידיות הכלים צריך להכשיר, מפני שבכלי מתכות, כאשר גוף הכלי מתחמם – נמשך החום גם לידיותיו, ואם הגיעו לחום שהיד סולדת ממנו, נחשב כל הכלי, כולל ידיותיו, ככלי שהשתמשו בו באיסור, וכולו צריך הכשר. גם ידיות מעץ צריך להכשיר, ואף שאינן מתחממות כל כך, פעמים שהתבשיל גולש או ניתז עליהן וטעמו נבלע ונדבק בהן (שו"ע או"ח תנא, יב; מ"ב סח). אמנם כיוון ששימושן ובליעתן של הידיות אינן כחומרת כלי ראשון שעל האש, אפשר להכשירן בעירוי מכלי ראשון (רמ"א שם). כאשר ניתן לפרק את ידיות הסירים, יש מהדרים לפרקן ולנקותן לפני ההגעלה. במקום זאת אפשר לנקות סביבן עם סבון רב, עד שיהיה ברור ששיירי המאכלים שאולי נותרו שם נפגמו.
כמו כן, כלי שיש בו חריצים שקשה להוציא מתוכם את שיירי המזון, צריך לנקות עם סבון רב, עד שיהיה ברור ששיירי המזון שבחריצים נפגמו, ואחר כך מגעילים את הכלי.
הגעלת סיר צריכה להתבצע בתוך כלי גדול שניתן להכניס את כולו לתוכו. ואין להסתפק בהרתחת המים בתוך הסיר, מפני שמסתבר שברבות הפעמים שהשתמשו בו התבשיל גלש או ניתז ממנו על שפת הכלי, ואזי טעם האיסור נבלע ונדבק גם בשפתו העליונה של הסיר, ושפת הסיר אינה מוכשרת על ידי הרתחת המים בתוך הסיר. כשאין כלי גדול שניתן להגעיל בתוכו את הסיר, יש למלא את הסיר שרוצים להכשיר במים ולהרתיחם, ובמקביל להרתיח מים בתוך כלי קטן, וכשהמים שבתוך הסיר ירתחו, יכניסו לתוכם את הכלי הקטן, והוא יגרום לכך שמים רבים ייצאו ויישפכו על צידי הסיר ויגעילו את שפתו (עי' ע"ז עו, א; ועי' שו"ע תנב, ו).[5]
הכשרת סיר על ידי גלישה רבה מתוכו מועילה לכלי שבלע דרך גלישה, אבל כלי שרגילים להכניס לתוך כלי אחר כדוגמת מצקת – בליעתו בתוך כלי ראשון, והגעלה בדרך של גלישה לא תועיל לו, אלא צריך להגעיל את כולו בתוך מים רותחים (מ"ב תנב, לא). סירים שיש בשוליהם קפל מתכת, אינם צריכים טיפול מיוחד (פנה"ל פסח י, 17, ובמהדורת תש"פ י, 12).
