ב – הכנות להפסק טהרה

[3]. מגבון לח אינו טוב לבדיקה, מפני שהסבון שבו עלול למוסס את הדם ולהדהות את מראהו. וכן טמפון אינו טוב לבדיקה, כי הוא עלול לבלוע את מראה הדם, וגם אי אפשר לבדוק על ידו בחורים ובסדקים. בשעת הדחק כשאין פתרון אחר – יש מקילים בשניהם.

כתב רמ"א קצו, ג: "מנהג כשר הוא כשהאשה פוסקת בטהרה, שתרחץ… אמנם אם לא רחצה רק פניה של מטה – די בכך". דבריו נאמרו בימים שבהם לא היו בבתים מקלחות, שירותים ונייר טואלט, ולא נהגו ללבוש תחתונים, והיה חשש סביר שנותרו על הגוף כתמי דם ולכלוך שאם תמצאם לאחר הפסק הטהרה תיכנס לספק. אולם בימינו, החשש שיהיו כתמי דם על גופה של מי שנוהגת לנקות את עצמה כמקובל הוא אפסי, ולכן לכתחילה די לנקות את סביבות המקום במגבון או במים. בכל אופן, גם בעבר מנהג הרחצה לא עיכב, ומי שהיתה בדרך יכלה להסתפק בהפסק טהרה (לבוש, תוה"ש, ועוד).

יש אומרים שאם בדקה את עצמה ומצאה שאינה נקייה, ומיד ניקתה את עצמה וחזרה ובדקה ויצאה הבדיקה נקייה, אינה מועילה. שכן ייתכן שדימום הווסת עדיין נמשך וכל כמה דקות יוצאת טיפת דם, ו'הפסק טהרה' זה לא וידא שהדימום פסק (חזו"א פא, א). אלא תמתין כמה דקות, לכתחילה 8 ובדיעבד כ-3 (חוט שני קצו, ד, ח). אולם מכך שכל הפוסקים לא הזהירו על הלכה מצויה זו, משמע שלדעתם אפשר לפסוק בטהרה מיד אחר ניקוי הנרתיק (טה"ב עמ' רעד, ובדה"ש קצו, א, ביאורים 'שתפסוק'. וכן משמע מהגמרא נדה יד, א-ב, שכל שאינו אחר 'אותיום', היינו בתוך כחצי דקה, כבר נחשב לאחר זמן, ולכן פטורים מקורבן, וממילא אפשר לפסוק בטהרה).