ט – לבישת לבנים

לאחר בדיקת הפסק טהרה תלבש תחתונים נקיים שאין עליהם כתמי דם. כמו כן אשה שאינה לובשת תחתונים בלילה, תבדוק שהסדין והשמיכה שלה נקיים מכתמי דם (שו”ע קצו, ג). מנהג כשר ללבוש תחתונים לבנים במשך שבעת הימים הנקיים (רמ”א שם). אפשר לקיים מנהג כשר זה גם על ידי תחתונית לבנה, וכיוון שאינה מקבלת טומאה, כתמים שיימצאו עליה לא יפסלו את שבעת הנקיים.

אשה שעלולה לראות כתמים מחמת פצעים בנרתיק או ברחם, או מחמת התקן תוך רחמי או כדורים הורמונליים וכדומה, תלבש מלכתחילה תחתונים צבעוניים או שחורים (רע”א תנינא לד; מהרש”ם א, פא).[10]


[10]. שלוש דעות מצינו בראשונים בהדרכת לבישת הבגדים בשבעה נקיים. א) ראשונים רבים כתבו, שלאחר הפסק טהרה במשך שבעת הנקיים, תלבש בגדים לבנים ותפרושׂ סדין לבן (סמ”ג, מרדכי, רוקח, שערי דורא ועוד). ב) יש אומרים, שנכון ללבוש בשבעה נקיים בגד נקי בלא כתמים ישנים (תרומה, אגור). ג) יש שלא כתבו הדרכה בעניין, למרות שכתבו את כל סדר הלכות טהרת נידה, משמע שאם תרצה תוכל ללבוש צבעוני (ראב”ד, רמב”ן ורשב”א). ומדעת רמב”ם (איסו”ב ט, ז) משמע שעדיף שתלבש צבעוני.

יש אחרונים שמחמירים וסוברים כדעה הראשונה, ולדעתם אין מדובר בהדרכה לכתחילה אלא בחובה גמורה, ללבוש דווקא לבנים בשבעה נקיים. ואף אשה שמתקשה להיטהר מחמת כתמים, חייבת ללבוש לבנים, הואיל ובשבעת הנקיים היא עדיין בחזקת טומאה, ובלבישת צבעוני היא מעלימה עיניה מהאיסור (מראה יחזקאל נ; לבושי מרדכי תנינא יו”ד צ). אולם נראה שגם לדעה הראשונה מדובר בהדרכה לכתחילה, ולא בחובה, שכן הרא”ש ואורחות חיים, כתבו כדעתם ללבוש לבנים, אבל כתבו במפורש שהוא מנהג. וכך כתב הרמ”א (קצו, ג), שמנהג כשר ללבוש לבנים בשבעה נקיים. משמע שבשעת הצורך אפשר ללבוש צבעוני. והשו”ע (שם) לא כתב שצריכה ללבוש לבנים בשבעת הנקיים אלא כדעה השנייה, שתלבש בגד נקי משמע אפילו הוא צבעוני. לפיכך, אשה שחוששת שתראה כתמים, יכולה לכתחילה ללבוש צבעוני, שכך דעת ראשונים רבים לכתחילה. ואף לדעת הראשונים שכתבו ללבוש לבנים, מדובר בהנהגה טובה ולא בחובה. וכן הורו אחרונים רבים, שאשה שמתקשה להיטהר בגלל כתמים, תלבש בגדים צבעוניים, כדי שלא תיטמא (רע”א תנינא לד; מהרש”ם א, פא; מנחת שלמה ח”ב ע, כה; אג”מ יו”ד ב, עח; בדי השלחן קצ, קמג). ונראה למעשה, שגם מי שאינה מתקשה להיטהר, אם תרצה – תוכל ללבוש צבעונים, הואיל וגם לדעת הראשונים שהדריכו ללבוש לבנים, מעיקר הדין אין בכך חובה. ולדעת ראשונים רבים, אף אין הדרכה לכתחילה ללבוש לבנים (עי’ טה”ב יג, ד). ויש מפוסקי זמננו שכדי להינצל מכתמים המליצו להניח בתחתונים תחתונית או פד שאינם מקבלים טומאה (אורות הטהרה יא, ל; משמרת הטהרה יא, ד).

לכאורה קשה, אם מגמת לבישת לבנים בשבעת הנקיים היא לראות אם יש כתמים שאוסרים, מדוע כאשר בפועל רואים כתמים, מדריכים ללבוש צבעוני או פד שאינו מקבל טומאה? אלא שנראה שיסוד שבעה נקיים הוא לשים לב שבימים אלו לא ממשיך לצאת דם וסת או זיבה בהרגשה, ולכן קבעו חכמים בדיקות, כדי שתהיה ערנית על ידן להרגשות ולדם, ונחלקו כמה בדיקות מעכבות (כמבואר בהערה הקודמת). ויש מהראשונים שסוברים שנכון להגביר את תשומת הלב על ידי לבישת לבנים. אבל אם מחמת הלבנים מתעוררים ספקות לגבי כתמים שיוצאים בלא הרגשה, עדיף ללבוש צבעונים. גם הסוברים שמלכתחילה די שתלבש בגדים בדוקים אבל לאו דווקא לבנים, התכוונו להגביר בכך את תשומת הלב, שכן אם תמצא כתמים על בגדה, תדע לשים לב יותר שמא יוצא ממנה דם וסת בהרגשה, ומנגד, אם לא תלבש בדוק, יש חשש שתראה על בגדה כתם ישן מלפני שבעה נקיים, ויהיה ליבה נוקפה בחינם שמא דמה ממשיך לזוב (כ”כ תוה”ש קצו, ו).

יתר על כן, גם ההידור בעבר היה רק בלבישת שמלה לבנה ופרישת סדין לבן, שכן מנהג לבישת תחתונים צמודים התחדש לפני פחות ממאתיים שנה, כאשר למדו לייצר בדים חזקים וגמישים כאחד. משמעות הדבר, שכאשר מצאו כתם יותר מכגריס על שמלה או סדין, מסתבר שאם היו לובשים תחתונים צמודים כבימינו, הכתם היה בגודל של כמה גריסים. שכן דרך ארוכה הדם עובר מהנרתיק ועד השמלה או הסדין, ופעמים רבות היה מתפצל בדרך לכמה כתמים על הבשר ועל מקומות נוספים בבגד, ולכן אם נמצא על בגד לבן כתם בגודל של יותר מגריס במקום אחד, מסתבר שיצא הרבה יותר. ולכן לא היה מצוי שמחמת שלבשו שמלה לבנה ופרשו סדין לבן נטמאו מחמת כתמים כמו בימינו כאשר הם נקלטים על התחתונים הצמודים. וייתכן שבימינו, גם הראשונים שהמליצו ללבוש לבנים, היו ממליצים ללבוש צבעוני כדי שלא להיכנס לחשש טומאת כתמים, מפני שמגמתם היתה לשים לב לדם שיוצא בהרגשה במסגרת נידה או זבה ולא לקלוט כתמים.

תפריט