ה – דין פולטת שכבת זרע

לקראת מעמד הר סיני הצטוו ישראל: “הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה” (שמות יט, טו). בארו חכמים שבשלושת הימים שלאחר החיבור נפלט מהנרתיק זרע שבכוחו להוליד, ולכן אובדנו מלוּוה בטומאה, וכדי שגם הנשים יקבלו את התורה בטהרה, נצטוו הגברים לפרוש מנשותיהם שלושה ימים (שבת פו, ב). כמו כן הורו חכמים, שבני זוג שקיימו חיבור, ולאחר זמן ראתה האשה דם ונטמאה, גם אם פסק דמה לזוב, כל עוד יש אפשרות שתפלוט מן הנרתיק שכבת זרע שבכוחה להוליד, אינה יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים. מפני ששבעת הימים צריכים להיות נקיים גם מפליטת שכבת זרע. אבל לאחר שלוש יממות (72 שעות) מהחיבור, הזרע כבר מאבד את חיוניותו, ופליטתו אינה סותרת את ספירת שבעת הנקיים. שתי שיטות עיקריות ישנן בדין ההגבלות הנגזרות מהלכה זו, שיטת השולחן ערוך ושיטת הרמ”א:

לשיטת השולחן ערוך (קצו, יא; יג), לאחר שלוש יממות מהחיבור אפשר להתחיל לספור שבעה נקיים. אולם כיוון שבפועל שלוש היממות נפרשׂות על ארבעה ימים, רק לאחר סיום היום הרביעי, אפשר להתחיל את שבעת הימים הנקיים. כלומר, אם החיבור היה ביום ראשון, בין בתחילתו בליל ראשון שהוא מוצאי שבת ובין בסופו לפני השקיעה, שלוש היממות יסתיימו בסוף יום רביעי, ושבעת הימים הנקיים יתחילו בליל חמישי. ואף אם הדימום נמשך שעה אחת בלבד, אין להתחיל שבעה נקיים לפני כן, שמא תפלוט שכבת זרע. אמנם אם תרצה להקדים, תוכל להוציא את כל הזרע שנותר בה על ידי ניקוי תוך הנרתיק בעזרת בד או רחיצה באמבטיה של מים חמימים, ולאחר מכן תוכל לפסוק בטהרה ולהתחיל את שבעת הימים הנקיים בלא להמתין לסיום ארבעה ימים מהחיבור. כך ההלכה לדעת רוב הראשונים, וכן נהגו בחלק מקהילות יוצאי ספרד והמזרח.[6]


[6]. אמרו חכמים (שבת פו, ב), שעד שש עונות הזרע עדיין יכול להוליד, וממילא אם ייפלט יסתור את שבעת הנקיים. וכן פסקו ראבי”ה, תרומה, יראים, רמב”ן, רשב”א, רא”ש, סמ”ג ועוד. ולרמב”ם (שאר אבות הטומאה ה, יא-יג), או”ז ומאירי, על פי גרסתם בגמרא, רק עד שלוש עונות הזרע במלא חיוניותו ויש לחשוש לו. פליטת הזרע מטמאת כבר כאשר הזרע יוצא מאזור צוואר הרחם לנרתיק, למרות שעוד לא יצא מחוץ לנרתיק (נדה מא, ב).

על פי שתי שיטות חשובות בראשונים, דין פולטת שכבת זרע אינו נוגע לטהרת אשה לבעלה: א) לראב”ד, ריא”ז ומאירי, דין פולטת שכבת זרע נוגע לטהרות בלבד, כי רק לגבי טהרות נחשב הזרע כטמא, ואילו לבעלה אינו טמא ואינו מפריע לשבעה נקיים. וכן דעת הגאונים והרי”ף שלא הזכירו דין זה. ולכך נטו רמב”ן ורשב”א. רבים סוברים שכך גם דעת רמב”ם (טהרת משה יג, טו). ב) לר”ת, רא”ם וראבי”ה, פולטת שכבת זרע סותרת רק כאשר שכבה עם זב, שאז חוששים שמא עם הזרע יוצאת טיפה מזובו.

אמנם לדעת ראשונים רבים, הפולטת שכבת זרע במשך שלוש יממות סותרת את אותו יום משבעת הנקיים שבו פלטה. לפיכך רק בסוף ארבעה ימים מהחיבור אפשר להתחיל בשבעה נקיים. ואם תרצה לפסוק בטהרה לפני כן, תוכל להוציא את כל הזרע מהנרתיק על ידי קינוח במוך או רחיצה באמבטיה במים חמימים שגם ייכנסו לנרתיק, ואח”כ תפסוק בטהרה ותתחיל בשבעת הנקיים (תוס’, מהר”ם מרוטנבורג, רא”ש, אשכול, תר”י, סמ”ג, תרומה, רוקח, מרדכי, הגה”מ, רי”ו ועוד). וכן נפסק בשו”ע (קצו, יא; יג), וכן מנהג חלק מקהילות יוצאי ספרד והמזרח. וסמ”ק חשש שמא יש נשים שאינן יודעות לקנח ולהוציא את כל הזרע, אולם חשש זה לא נזכר בשאר הראשונים. ורמב”ן ורשב”א אף הוסיפו, שלפי המבואר בגמרא (נדה מא, ב), אפילו אם רק קמה והלכה, הזרע יוצא והיא יכולה מיד אח”כ לפסוק בטהרה, בלא לקנח או לשטוף את הנרתיק.

תפריט