חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ח – שבעת הנקיים ובדיקותיהם

שבעת הימים הנקיים הם שבע יממות שבהן האשה אינה רואה דם, ובסיומן תוכל לטבול. היממה מתחילה בתחילת הלילה. נמצא שבאותו ערב בשבוע שבו התחילה את שבעת הנקיים, תוכל לטבול בשבוע הבא. לדוגמא, אם פסקה בטהרה לקראת צאת השבת והתחילה לספור שבעה נקיים בצאת השבת, בצאת השבת בשבוע הבא תוכל לטבול.

בשבעת הימים הללו האשה צריכה לשים לב שהיא נקייה מדימום, ושימת הלב צריכה להיעשות על ידי בדיקות. לכתחילה תבדוק את עצמה פעמיים בכל יום, אחת בבוקר ואחת לפני שקיעת החמה. ואם קשה לה, תבדוק את עצמה בכל יום פעם אחת. בדיקות אלה נעשות כדוגמת בדיקת 'הפסק טהרה', על ידי בד לבן, רך וסופג, בעומק הנרתיק ב'חורים ובסדקים', כלומר תוך הצמדת העד לכל צדי הנרתיק (כמבואר בהלכה ג, 4). לאחר הבדיקה תתבונן ב'עד הבדיקה', ואם מצאה עליו מראה דם, כל הימים שספרה עד אז נפסלו, שכן שבעת הימים צריכים להיות רצופים. כדי להיטהר עליה לשוב ולפסוק בטהרה לקראת הערב, ובלילה תתחיל מחדש בספירת שבעה ימים (שו"ע קצו, י).

בשעת הצורך, אשה שגם הבדיקות היומיות קשות לה, יכולה לבדוק את עצמה ביום הראשון וביום השביעי בלבד (שו"ע קצו, ד). כמו כן אשה שלעיתים רואה כתמים, לכתחילה תבדוק את עצמה ביום הראשון וביום השביעי בלבד (ואם יש שם פצע, תבדוק עד מקום הפצע, כמבואר לעיל סעיף ג). בשעת הדחק, אם בדקה את עצמה רק פעם אחת במשך שבעת הימים בנוסף לבדיקת 'הפסק טהרה', תוכל להקל ולטבול.[9]


[9]. דין שבעה נקיים מהתורה הוא רק בזבה ולא בנידה, והם נועדו להפריד בין הזמן שבו האשה ראתה דם ונטמאה, לזמן שבו תוכל לטבול ולהיטהר, שנאמר (ויקרא טו, כח): "וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ – וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר תִּטְהָר". נחלקו תנאים (נדה סח, ב) כמה בדיקות מעכבות את שבעת הנקיים של זב וזבה: לר' אליעזר די שיבדקו ראשון ושביעי. לר' יהושע אם בדקו ראשון ושביעי עלו להם לשני ימים בלבד, כי רק יום שבודקים בו נספר. לר' עקיבא רק היום השביעי עלה להם, כי הספירה צריכה להיות רצופה. ר' יוסי ור' שמעון פסקו כר' אליעזר שדי שיבדקו ראשון ושביעי. נחלקו אמוראים (שם סט, א) בשיטת ר' אליעזר: לרב גם בדיקה אחת בראשון או בשביעי מועילה, ולרבי חנינא חובה לבדוק בראשון ובשביעי. רבים פסקו להקל כרב (גאונים, רמב"ם, ראב"ד, רמב"ן, רבנו יונה, רשב"א, רא"ש, מאירי, ר"ן, או"ז, רי"ו ועוד). ויש שהקילו כרב בספירת נקיים של נידה בזמן הזה, מפני שזו חומרא שמחמירים להחשיבהּ כזבה (רז"ה). בשיטת רב יש אומרים שבדיקה באחד הימים האמצעיים לא מועילה, כי רק בדיקה בתחילתם או סופם מצביעה על ספירת שבעה ימים (רז"ה, רא"ה), ורבים אומרים שגם בדיקה באחד הימים האמצעיים מועילה להראות שהם נקיים (ראב"ד, רמב"ן, מאירי, רא"ש, ר"ן ועוד). ויש שפסקו כרבי חנינא (רוקח), ויש שחששו לדבריו מספק (סמ"ג, תרומה, מרדכי, רבנו שמחה).

בהערה 1 למדנו שנחלקו לגבי בדיקת הפסק טהרה אם היא מהתורה או מדברי חכמים. ולגבי בדיקה אחת של זבה בשבעה נקיים, יש אומרים שהיא מהתורה (תרומה, תוס' הרא"ש וחינוך. ואפשר להסבירם, שבזבה שראייתה נמשכת ימים רבים שלא כווסת, חייבה התורה לבדוק כדי להוכיח שפסקה מלראות). וכמה אחרונים כתבו, שהואיל ובימינו נידות חוששות לספור כזבות, גם חיוב בדיקה אחת מהתורה הוחל עליהן (חוו"ד קצו, ג; סדרי טהרה יח; רע"א. וכך דייקו מב"י שהחמיר כר' חנינא מפני "שהוא ספק כרת"). מנגד, רבים סוברים שאף בדיקות זבה מדברי חכמים, כי מהתורה די שתיתן דעתה שאינה מרגישה ביציאת דם (בנין עולם מב; חסד לאברהם תאומים יו"ד נח; שאילת דוד ב; לחם ושמלה טו. ועי' הערה 4 שדעת זכרון יוסף שגם להפסק טהרה, מהתורה די שתיתן דעתה שאינה רואה עוד).

יש אומרים שלכתחילה יכולה לבדוק בראשון ובשביעי (רז"ה, וכך משמע מרמב"ם), ולדעת הרבה ראשונים, לכתחילה תבדוק בכל יום פעם אחת (ראב"ד, רמב"ן, רשב"א ורא"ש), ויש אומרים שלכתחילה תבדוק פעמיים ביום, בשחרית ולפנות ערב (סמ"ג, סמ"ק, תרומה ורוקח). וכן נפסק למעשה בשו"ע קצו, ד.

בדיעבד, השו"ע שם, נטה להחמיר כרבי חנינא, שצריכה לבדוק בראשון ובשביעי, ואם בדקה בראשון ולא בשביעי, הפסידה את שבעת הימים, וצריכה להתחיל לסופרם מחדש. יש אומרים שלשיטה זו צריכה לבדוק דווקא בראשון ובשביעי (נו"ב תנינא קכח, ובית שלמה ב, מא). ויש אומרים שאפשר שתבדוק באחד הימים האמצעים במקום הראשון או השביעי (חסד לאברהם יו"ד סב; ספר יהושע). ויש מקילים גם אם שני הימים היו באמצע השבעה (ערוה"ש קצו, כה. ולר"ש נתנזון בדברי שאול יוסף דעת, כך עדיף). ובשעת הצורך אפשר להקל כדעתם, הואיל ולרוב הראשונים די בבדיקה אחת, ולרבים מהם היא יכולה להיעשות באחד הימים האמצעיים. בשעת הצורך, אפשר שהבדיקה הראשונה תהיה בצאת הכוכבים לאחר הפסק הטהרה (לעיל סוף הערה 5).

אשה שיש לה פצעים בנרתיק, ויש חשש סביר שאם תבדוק את עצמה בראשון ובשביעי תראה דם מחמת הבדיקה, תסמוך על רוב הראשונים ותסתפק בבדיקה אחת (שב יעקב לו; צמח צדק קכג, ג; ערוה"ש קצו, כה-כו; טה"ב יג, עמ' שכח, שלה. ועי' לעיל הלכה ג', שתבדוק עד מקום הפצע). כמו כן אשה שרואה כתמים מחמת כדורים הורמונליים או התקן תוך רחמי, תבדוק פעם אחת כדעת רוב הראשונים, כדי שלא תמצאם על עד בבדיקה פנימית ותכנס לספקות גדולים (לעיל ב, יד).

וכן אם שכחה ובדקה רק פעם אחת באמצע שבעת הנקיים, תוכל בשעת הדחק לסמוך על שיטת רב ולטבול (בית דוד טעביל ב; עי' רב פעלים יו"ד ב, טז). ואף שרבים מהאחרונים החמירו בדינים הללו, על פי כללי ההלכה יש להקל, משום שלדעת רוב הראשונים די בבדיקה אחת ולדעת רוב הפוסקים בדיקות אלו מדרבנן. בנוסף, אפשר גם לדון ספק זה כספק ספיקא, אולי הלכה כרב, ואף אם הלכה כר' חנינא אולי היא נידה ואינה צריכה שבעה נקיים (בשעת הדחק יש להקל ולהחשיב מוך דחוק שנשאר לאחר צאת הכוכבים כבדיקה אחת, כמבואר לעיל הערה 5).

אם לא בדקה בשום יום, לדעת אחרונים רבים אינה יכולה לטבול בסוף היום השביעי, וכעיקרון כיוון שלא ספרה כלל, הפסידה את כל שבעת הימים ועליה להתחיל לספור מחדש שבעה ימים. אמנם למעשה, בשעת הדחק כשקשה להם מאוד להחמיר, אפשר שתבדוק ביום השמיני ותטבול, ותחשיב את היום השני שאחר הפסק הטהרה ליום ראשון, והשמיני יהפוך לשביעי, ונמצא שבדקה בשביעי, ובמוצאי שמיני שנעשה לשביעי תטבול (תפארת למשה). וזאת משום שאין חובה להסמיך את שבעת הנקיים להפסק טהרה, וכמבואר להלן בהערה 11, שגם אם הסיחה את דעתה מהספירה, הימים הללו עולים לה, הרי שתוכל להחשיב מהיום השני את שבעת הנקיים.

[בשעת הדחק, כשאשה שאינה מכירה את ההלכה באה לטבול והתברר שלא עשתה בדיקת הפסק טהרה ולא בדקה שום בדיקה בשבעה נקיים, יש מורים לה לבדוק פעם אחת ולטבול. שכן הדין בנידה מהתורה, בצירוף הסברה שההרגשה שפסק וסתה מועילה בדיעבד במקום בדיקות, ובצירוף הסברה שקינוח בשירותים נחשב כבדיקה (ראו לעיל הערה 4). כך מבואר ב'אשרי האיש' יו"ד א, לא, יח-יט; וכן ב'מעין אומר' ו, עה, והוסיף שתטבול בברכה, ועי' בטה"ב ח"ב עמ' תצט].

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן