מנהג הידור ישנו לנשים, שבנוסף לבדיקת 'הפסק טהרה', מקיימות גם בדיקת 'מוך דחוק' בבין השמשות. כלומר מניחות 'עד-בדיקה' בנרתיק, שיהיה דחוק שם מלפני השקיעה ועד לאחר צאת הכוכבים, כדי שתדע בלא שום ספק שאכן פסק דמה. זמן שקיעת החמה מפורסם בלוחות, ולכתחילה יש להשהות את המוך קרוב לחצי שעה. אמנם מוסכם שמנהג 'מוך דחוק' הוא מנהג הידור שאינו מעכב.[5]
[5]. כאשר 'הפסק הטהרה' מתקיים ביום הראשון לראייה, לדעת רבים צריך להקפיד שבדיקת הפסק הטהרה תהיה סמוך לשקיעה וגם לקיים בדיקת 'מוך דחוק' (כמבואר בהערה 2). אבל כאשר הפסק הטהרה מתקיים מהיום השני והלאה, מוסכם שאין צורך לקיים בדיקת 'מוך דחוק' אלא הוא מנהג הידור (רשב"א, שו"ע קצו, א; ערוה"ש יז). בנוסף להידור, לעיתים יש בבדיקת 'מוך-דחוק' תועלת הלכתית: א) אם נמצאה אדמומית בהפסק הטהרה ואח"כ הוכנס מוך דחוק, והמוך יצא נקי, בדיעבד למרות שלא הוכנס תוך בדיקת חורים וסדקים, כיוון שהיה דחוק שם זמן ממושך, יוכל לשמש תחליף לבדיקת הפסק הטהרה שנפסלה, ובזכותו אפשר יהיה להתחיל בשבעת הנקיים (שמ"ש ומגן ח"ב יו"ד ט; חוט שני קצו, סוס"ק ז. יש לציין שלדעת חוו"ד קצא, ח, גם בדיקת מוך דחוק צריכה להיות בחורים ובסדקים). ב) אם תשכח לקיים בדיקה ביום הראשון, בדיעבד תוכל להחשיב את המוך הדחוק כבדיקת היום הראשון (עי' להלן בהלכה ח והערה 9). ואף שיש סוברים שבדיקת שבעה נקיים צריכה להיות דווקא ביום (סדרי טהרה קצו, יט; צמח צדק), לדעת רבים בדיקת לילה מועילה (חדרי דעה, לחם ושמלה, מהרי"א הלוי, טה"ב ח"ב עמ' שכח).
