ראשון לגרים היה אברהם אבינו, שנולד למשפחה של עובדי אלילים, ומתוך מידותיו הטובות והתבוננותו העמוקה הכיר את בוראו וכפר באלילי בית אביו. בהיותו כבן חמישים ושתיים החל להפיץ את האמונה בה' אחד, וגייר יחד עם שרה אמנו גברים ונשים לעבודת ה' (ע"ז ט, א; לעיל א, ט). בגיל שבעים וחמש זכה לגילוי אלוהי, ונצטווה לעלות לארץ ולהקים בה עם שממנו תתפשט ברכה לכל משפחות האדמה (בראשית יב, א-ג).
חייו של אברהם אבינו הם דוגמה ומופת לכל הגרים. כמו אברהם אף הם עוזבים את ארץ מולדתם ומשפחתם, את אמונתם ותרבותם, מצטרפים לעם ישראל ועולים לארץ כדי להשתתף בהגשמת החזון הגדול של ישראל – להביא ברכה לכל העולם. זהו שנאמר (תהלים מז, י): "נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלוֹהֵי אַבְרָהָם", הגרים הם נְדִיבֵי עַמִּים שנאספים מבחירתם לייעודם של בני אברהם, "שהיה תחילה לגרים" (סוכה מט, ב).
כשגזר פרעה מלך מצרים להשליך את ילדי ישראל ליאור, החביאה יוכבד את בנה התינוק בן שלושה חודשים בתוך תיבה בסוּף שעל יד היאור, כדי להצילו מהמצרים שביקשו להרוג את כל הבנים שנולדו לישראל. "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר, וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה, וַתַּחְמֹל עָלָיו, וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה… וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב, א-י). באותה העת שבִּתְיָה בת פרעה החליטה להפר את גזירת אביה ולהציל את הילד העברי, כפרה בִּתְיָה בגילולי בית אביה והצטרפה לעם ישראל, ורחיצתה ביאור היתה לה כטבילת גיור (מגילה יג, א; רש"י שם).
כשיצאו ישראל ממצרים הצטרפה אליהם בִּתְיָה, והתחתנה עם כלב בן יפונה שנקרא 'מֶרֶד', על שם שמרד וכפר בעצת המרגלים, והלך בדרכה של אשתו בִּתְיָה שמרדה במצוות אביה לרצוח את ילדי ישראל. ונקראה בִּתְיָה 'היהודיה', "על שום שכפרה בעבודה זרה", "שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" (מגילה שם). על בִּתְיָה בת פרעה נאמר הפסוק (דבה"י א ד, יח): "וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד". אמרו חכמים (מגילה שם), שכל השמות שנזכרו כבנים שילדה בִּתְיָה אינם אלא כינויים של משה רבנו שזכתה להצילו ולגדלו, "לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו יְלדוֹ… ולמה נקרא שמו יֶרֶד – שיָרַד להם לישראל מן בימיו. גְדוֹר – שגדר פרצותיהן של ישראל, חֶבֶר – שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים. סוכו – שנעשה להם לישראל כסוכה. יְקוּתִיאֵל – שקוו ישראל לאל בימיו. זָנוֹחַ – שהזניח עוונותיהן של ישראל (גרם לה' למחול לישראל על העוונות). אֲבִי אֲבִי אֲבִי – אב בתורה, אב בחכמה, אב בנביאות".
