הגאולה העתידה תלויה בקיבוץ כל נשמות הגרים, מפני שלכל נשמה מעלה מיוחדת משלה, וכל זמן שלא נתגלה אורה המיוחד, הגאולה מתעכבת. וכפי שאמרו חכמים (יבמות סב, א): "אין בן דוד בא – עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר (ישעיהו נז, טז): כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְצוֹף, כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי". משמעות ה'גוף' כאן היא אוצר הנשמות של ישראל בעודן במצב גולמי, לפני ירידתן לעולם ולפני שהאירו את אורן. ואמר ה' שלא יריב עִם ישראל לעולם, ולא יקצוף על העולם לנצח, אלא רוחות ונשמות ישנן, ואחר שבמשך הדורות כל נשמות ישראל יגלו את אורן המיוחד – תבוא הגאולה. ואף אם מצבו הכללי של אותו הדור יהיה גרוע, יצרף ה' את כל התיקונים של כל הנשמות מכל הדורות, ויביא גאולה על ידי משיח בן דוד.
כלומר ישנה אפשרות שהגאולה תבוא על ידי תשובה שתעורר את כל ישראל לגלות את אורם, ומתוך כך גם הגרים כולם יתעוררו לחזור לכור מחצבתם. זוהי גאולת 'אחישנה', שבאה בנחת, בשמחה ובמהרה. אמנם גם אם ישראל לא יחזרו בתשובה כראוי, הגאולה לבסוף תבוא, אלא שתבוא בייסורים קשים ונוראים שיימשכו דורות, וזוהי גאולת 'בעיתה' (סנהדרין צז, ב; פנה"ל זמנים ד, 2). שכן כל הרעיונות והמעשים הטובים של ישראל, בלא יוצא מהכלל, אינם אובדים לעולם. וכל אחד מישראל, אפילו הוא רשע, מתוך הייסורים מגלה בחייו נקודות טובות משורש נשמתו. וכך בתהליך ארוך ומיוסר, מגלים ישראל את כל הרעיונות והמעשים הטובים שבשורש נשמתם, ומתוך ייסורי הגלויות, גם כל נשמות הגרים חוזרות בדרכים שונות ומשונות לצור מחצבתן. עד שיצטרפו כל הרעיונות והמעשים הטובים של ישראל ושל הגרים מכל הדורות, ותבוא הגאולה.
אך כל זמן שישנה נשמה של גר שעוד לא הצטרפה לישראל, אין אפשרות שאורה המיוחד יתגלה, והגאולה מתעכבת. וכפי שאמרו חכמים (פסחים פז, ב): "לא היגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים", שנאמר (הושע ב, כה): "וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה, וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי – עַמִּי אַתָּה, וְהוּא יֹאמַר אֱלֹוהָי". פירשו חכמים: "וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ – כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין", כלומר, אדם זורע כדי לגדל כמות כפולה ומכופלת מהנזרע (כור הוא 30 סאה). לפיכך "ישראל מפוזרים בכל הארצות יותר משאר העמים, כדי שיתווספו עליהם גרים" (תוס' קידושין ע, ב 'קשים'). ואף שפעמים רבות גרים אלו מתגיירים מתוך מצבי דיעבד, גם הם ייחשבו עמו של ה', שנאמר: "וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי – עַמִּי אַתָּה, וְהוּא יֹאמַר אֱלֹוהָי", וכל אחד מהם יוסיף את אורו המיוחד.
לכתחילה תהליך קליטת הגרים צריך להתקיים בזכות שישראל יושבים בארצם וזוכים לברכה רבה ומקדשים שם שמיים במעשיהם הטובים. ומתוך הערכה לאמת ולטוב שישראל מקרינים, גרים מכל האומות יחפצו ללכת בדרכם, ויתעוררו לשוב למקור מחצבתם ויתגיירו. וכאשר ישראל חוטאים, ישראל צריכים לרדת לגלות, ובתהליך מורכב ומיוסר מגלים את דבקותם באמונה ומקבצים את נשמות כל הגרים. גם רות המואבייה הצטרפה לישראל בעקבות חטאים וסיבוכים, עד שהתעלתה בחסדה, ובזכותה נמשכה שושלת המלכות בישראל, שהיא סבתו הגדולה של דוד המלך, ומצאצאיה משיח בן דוד (להלן ב, ה).
עתיד הגיור תלוי במידה רבה בדרך שבה יקלטו את הגר. שכן גם אם התגייר שלא בכוונה טהורה, אם יקבלו אותו בכבוד ובהארת פנים, יגדל הסיכוי שישתלב בישראל ויתעלה בשמירת התורה והמצוות. לפיכך ראוי לנו להתחזק במצוות התורה לאהוב את הגר אהבה יתירה ולכבדו, ולהיזהר מאוד שלא לצערו, ונזכה בכך לשכר כפול. ראשית, בעצם התנהגותנו המוסרית נזכה להתעלות במעלות התורה והמצוות. שנית, בזכות קבלת הגרים באהבה ובכבוד, הגרים ישתלבו כראוי בישראל ויתרמו את מלא תרומתם לגאולת ישראל והעולם.
