י – ליל שבת

אמרו חכמים (כתובות סב, ב), שדרכם של תלמידי חכמים לקיים את עונתם בלילות שבת, ועליהם נאמר (תהלים א, ג): “אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ”. בנוסף לכך כתבו הפוסקים, שמצווה לתלמידי חכמים לקיים עונה בליל יום טוב ובליל ראש חודש (מ”א או”ח רמ, ג). כמה סיבות לכך. ראשית, במצוות עונה מקיימים גם מצוות עונג שבת, וכן ראוי לשמוח יותר ביום טוב וראש חודש. יתר על כן, מתאים שבימים מקודשים לקיים את מצוות עונה, וכפי שמצינו שלאחר מתן תורה ואחר חנוכת המקדש קיימו ישראל את מצוות עונה (לעיל א, ו). בנוסף לכך, בימים אלו תלמידי חכמים לומדים פחות, ולכן יכולים להתפנות יותר לקיום מצוות עונה בשלימות.

ולא רק לתלמידי חכמים מצווה לקיים את החיבור בשבת, אלא אף לכל אדם יש מצווה בזה, משום עונג שבת, וכפי שכתב שולחן ערוך (או”ח רפ, א): “תשמיש המיטה מתענוגי שבת הוא”.

אמנם פעמים שלא נוח לקיים את החיבור בליל שבת, מפני שיש אנשים שעייפים אז מעבודת השבוע או מההכנות לשבת, ובזמן שעייפים קשה לקיים את המצווה בהידור הראוי. וכיוון שעיקר מצוות התורה שהחיבור יתקיים בשמחה, אם אחד מבני הזוג עייף בליל שבת ויתקשה לשמוח אז שמחה שלימה, עדיף שיקיימו את העונה במוצאי שבת או ביום אחר כשלא יהיו עייפים. ואף שגם לפי הזוהר יש מעלה גדולה בקיום העונה בשבת, כיוון שעיקר המצווה שתהיה בשמחה, כאשר בשבת היא תתקיים בפחות שמחה, עדיף לקיימה במוצאי שבת.[9. טוב להתרחץ אחר התשמיש, משום תקנת עזרא (להלן ג, ט), ועיין בפניני הלכה שבת יד, ח, בדיני הרחצה בשבת. כאשר אחד מהם עייף בליל שבת, אפשר לשמש ביום שבת בהחשכת החדר, כמבואר בהלכה טו. ועל פי הזוהר (ח”ג פא, ב, תקו”ז כא, דף נז, א), יש מעלה יתירה בקיום המצווה בליל שבת דווקא. ויש מחמירים על פי הקבלה, ונמנעים מתשמיש בימות החול, ובמיוחד מתשמיש שאפשר להתעבר ממנו, כי ליל שבת הוא זמן שמתאים לזיווג ולהורדת נשמות קדושות. וכך מנהגם של ההולכים בדרך הקדושה הפרושית (ועיין להלן ג, יב, וכאן בהרחבות). אמנם ברור שגם לשיטתם כאשר הדבר עלול לגרום להרהורים, עדיף לשמש בימות החול כדי להינצל מהם (כה”ח רמ, ב, ח). ומ”מ למעשה, עיקר מצוות עונה מהתורה שתתקיים בשמחה, ואין הנהגות החסידות עפ”י הקבלה יכולות לעקור את עיקר המצווה. וכבר למדנו בהלכה ז, שההוראה המקובלת היא, שגם תלמידי חכמים ישמשו פעמיים בשבוע (ועיין להלן ג, יג-יד). ]

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן